לקראת אירוע | געגועיי ל-Dreamforce 2012
לקראת אירוע TLVForce, ועידת העסקים השנתית בה תארח ServiceWise את חברת Salesforce העולמית, מביאה עינת צור-שיין - מנכ"לית משותפת בחברת ServiceWise, את עיקרי הרשמים והחוויות הרבות מהשתתפותה ב- Dreamforce 2012 - כנס הענן הגדול בעולם של Salseforce, שותפתה העסקית
זה יזכר כשבוע של וואו אחד מתמשך. הרבה דובר ומן הסתם עוד יסופר על הפלא שהוא Dreamforce 2012. מי שהיה שם מבין, אבל בעיקר הרגיש את זה באמת. זה היה, כמו שהאמריקאים אוהבים להגיד, over the top.
כשאת בתוך מתחם הועידה (שמתפרש על פני כמה רחובות טובים בשל כמות המשתתפים), עונדת את השרוך המפורסם (כי אסור להוריד אותו אחרת לא יתנו לך להכנס לשום מקום אז בגדול אוכלים איתו, ישנים איתו, מתקלחים וכ"ו), זה כמו בסטריפ של וגאס: הכל מהוקצע ונוצץ, מאורגן ומושקע. מדי עשרה מטרים יש עובד חברה או מטעם המארגנים עם בגדים תואמים שכל תפקידם לגרום לך להמשיך להיות חלק מהחוויה וחס וחלילה לא לברוח לקניות ב-Old Navy או Crate & Barrel או אחת החנויות האחרות שחביבות עליי במיוחד, ובמיוחד לא לחנות של Apple בפינה. קצת כמו במלונות של ווגאס שם מיזוג האוויר והתאורה מנתקים אותך מכל תחושת זמן ומעודדים אותך להמשיך ולנסות את מזלך במכונות המשחק ושולחנות ההימורים, כך גם כאן הכל מכוון ומיועד לגרום למבקרת המשתאה לחשוב שאין דבר זולת הענן, ואין ענן בלתי Salesforce, ומי שלא שם לא קיים, ומי שכן שם נמצא על גג העולם, ורק אחרי שמתרחקים מהמתחם ויוצאים מעט מזרחה, נזכרים שהחיים בעצם טיפה פחות נוצצים, שיש בחוץ אתגרים תחרותיים שלא להגיד יותר מזה, וצריך באמת לעבוד קשה כדי להשיג לעצמך את ההזדמנות לראות ולהיראות בפני כל כך הרבה אנשים מהתעשיה. מעורר השראה כבר אמרתי?
את היום האחרון של הכנס השארתי לשותפי. הדרך הביתה היתה ארוכה ובסופה חיכו לי שלושה ילדים נפלאים ובעל אחד גיבור. כך, עייפה אך עייפה, הגעתי לשדה התעופה בשעת בוקר מוקדמת במיוחד, זמן טוב לבזבז את המטבעות שנשארו לי ואולי להביא שוקולדים לילדים שמתגעגעים לאמא (או כך לפחות אני מספרת לעצמי). אבל באמריקה לא פותחים את חנויות השדה לפני 5 בבוקר. אז מה בדיוק הייתי אמורה לעשות באותה עת? הם לא יודעים שאנחנו הישראלים נוסעים לחו"ל רק כדי לעשות קניות בדיוטי-פרי? אפילו אין בית קפה פתוח. לעומת זאת, בבטחון יש שלט משעשע שמאפשר לאנשים שנולדו לפני 1937 לא לחלוץ נעליים במכונת שיקוף. מעניין כל כמה זמן הם מעדכנים את השלט. המחשבה הראשונה שהיתה לי: אם לאונרד כהן היה כאן, הוא היה יכול לעבור ללא בעיה. ואז כותב על זה שיר.
מזל שהישראלים הם כ"כ קולניים שישר מצאתי חבורה של חבר׳ה מצוינים שמסתבר היו איתי בוועידה ולא ראיתי אותם כלל. עוד חברה ישראלית שסיילספורס קנתה… וכן, גם המוצר שלהם כבר היה על הבמה וגם הם חוזרים מוצפי חוויות והתלהבות מהכנס שהיה לפסטיבל שהיה לחוויה כמעט-רוחנית.
ובחזרה ל-Apple ולנושא החברתי. מענין לציין שבעוד שהמאהל החברתי בישראל מסמן את המחאה, כאן בסן פרנסיסקו הוא מסמן פשוט אנשים שרצו להיות ראשונים בתור כדי לקנות iPhone 5. כן, ראיתי כאלה אמש, ישנים באוהלים קטנטנים מחוץ לחנות… שמעתי שב-eBay מכרו מקומות בתורים הללו. נו, כל אחד והבעיות שלו.
נתראה ב-Dreamforce 2013.
