יגאל שניידר, אלכסנדר-שניידר: "מרכז הנתונים אינו בר קיימא – צריך להתמודד עם פרות קדושות כדי לשנות אותו"

"מרכז הנתונים במתכונתו הנוכחית הוא לא בר קיימא, בעיקר בגלל התארכות הפרויקטים והעלות-בעלות הכוללת. יש לשנות אותו, ובדרך לכך צריכים לפגוש כמה פרות קדושות – ולהתמודד איתן", כך אמר יגאל שניידר, מנכ"ל אלכסנדר-שניידר, שנאם בכנס Data Centers Infrastructure 2012 של אנשים ומחשבים. הכנס נערך אתמול (ב') באולם האירועים אווניו שבקריית שדה התעופה.

שניידר אמר שהשינויים הללו צריכים להתבצע לאור השינויים שעובר שוק ה-IT באופן כללי. "ה-IT גדל בצורה מעריכית ומה שמזין את זה זו הטכנולוגיה. למשל, המחירים של המיקרו-מעבדים לעומת הביצועים שלהם משתפרים ב-60% בכל שנתיים ונפח האחסון מוכפל בכל שנתיים, בגלל התפוצצות התוכן. זה מזיק למרכז הנתונים – לדוגמה, צריכת החשמל עלתה בשנתיים האחרונות ב-56% וההוצאה על חשמל גדלה ב-70%, בגלל העלייה במחירי החשמל – ומצריך התייחסות אחרת לתשתית של מרכז הנתונים".

בדרך לשם, קרי – למה שמכונה כיום מרכז נתונים דור 2.0, צריכים להתמודד עם כמה מוסכמות שהן לאו דווקא נכונות, ציין שניידר. "אחת המוסכמות הללו היא שבחדרי שרתים צריך להיות מאוד קר. אנחנו אומרים שאפשר להעלות את הטמפרטורה בחדרי השרתים במעלות בודדות ובכך לחסוך הרבה מאוד כסף. מוסכמה שנייה היא לא להעמיס, לפזר – וגם זה לא נכון. נוהג מיטבי הוא דווקא לרכז, כי זה חוסך הרבה כסף. עוד נוהג פסול בשוק הוא: 'בוא נעשה הכול בפעימה אחת, כי יש תקציב וכי אנחנו מפחדים שייקחו לנו אותו".

הוא הוסיף, כי "אסור לשכוח ש-IT זה לא רק כוח המיחשוב עצמו אלא גם חשמל, הוצאות קירור ושטח. לא מדובר רק בעלויות ההקמה אלא גם בעלויות השוטפות. לכן צריך לשנות את הכיוון, גם אם זה אומר להזיז כמה פרות קדושות מהדרך". לדברי שניידר, "אנחנו דוגלים בשיטה מודולארית שהחלה השנה להמריא בתחום התשתית הפיזית של מרכז הנתונים".

"צריך לרכז את העבודה בידי אינטגרטור"
זאב שכטר, מנכ"ל מגלקום, דיבר אף הוא בכנס והתייחס בדבריו לכלים הנכונים ולשיטה בה צריך לנקוט, לשיטתו, כדי להקים מרכז נתונים מודרני. "מעבר למעבר אפשרי לשיטת חשיבה שונה, כדאי וצריך לרכז את העבודה בידיים של משלב מערכות (אינטגרטור), שמעבר לכך שהוא עוזר בשלבי ההקמה של מרכז הנתונים יכול גם להוות נקודת התייחסות אחת ויחידה לאחר מכן לכל בעיה ולכל צורך שקשורים במרכז הנתונים".

"פרויקט ההקמה הופך, כמעט מיד לאחר סיומו, לפרויקט תחזוקה. הפתרון המקובל הוא להתאים לצרכים מספר ספקים: אחד אחראי לרצפה צפה, אחר לתשתית האופטית וכדומה. כל אלה הופכים לתמונה כוללת של התחזוקה עליה צריך לדווח למנהלים", תיאר שכטר את השתלשלות האירועים.

"הבעיה היא שזה גורם לבעיות ועיכובים בהקמה", ציין. "בעת הקמה של מרכז נתונים אנחנו נמצאים בעצם במעין מגדל בבל מודרני. הפתרון לכך הוא אינטגרטור והכלים שלו הם עובדים מקצועיים בכל אחד מהנושאים שאנחנו עוסקים בהם בהקמת מרכז נתונים. הוא צריך לעבוד עם כל ספקי הציוד ולהתאים את הפתרון למקרה – ולא ההיפך. שיטת עבודה כזו גורמת לקיצור של עד 50% בלוחות הזמנים של הפרויקט ועוזרת שלא ליפול בין הכיסאות. אולם, הכי חשוב זה שלאחר ביצועה אפשר לקבל שירות מספק אחד שיהיה אחראי כלפי הלקוח לכל היבטי מרכז הנתונים שלו".

"חיסכון בהוצאות במרכזי נתונים מתחיל בתשתיות"
"אסור לשכוח שבסופו של דבר, המטרה של כל העסקים היא לחסוך בהוצאות. בהקמה של מרכז נתונים, הכול מתחיל בתשתיות", אמר ערן ברק, סגן נשיא לעסקי מרכזי נתונים בחברת אדגר (Adgar), שעוסקת בפרויקטים נדל"ניים. "השאלה הראשונה היא מה יהיה גודלו של חדר המחשבים בחמש השנים הקרובות", הוסיף. "למעשה, אף אחד לא יודע את התשובה המדויקת לכך וההערכה יכולה להתגלות כקטנה מדי, מה שכמובן ייצור בעיה רצינית של התרחבות. מצד שני, היא יכולה להתגלות כגדולה מדי ואז יתברר שמבזבזים יותר מדי כסף לאורך הדרך. לאף אחד אין תשובה מדויקת וכמעט תמיד, בסופו של דבר מסיימים עם חדר מחשבים גדול מדי, עם הוצאות גדולות מדי ועם יותר מדי כוח אדם".

הפתרון של ברק למצב הוא מיקור-חוץ. "יש לקחת את מה שצריך ביום ההתקשרות ולהתאים זאת לגודל הצמיחה, בעלות חודשית", אמר. יתרון נוסף הוא מיגון פיזי ברמה גבוהה, שכמעט אף ארגון לא יכול לספק בעצמו".