המיצוב החדש של המנמ"ר

במרץ הקרוב ייכנס דן ירושלמי לתפקידו החדש כמנמ"ר בנק לאומי. הוא יחליף את איציק מלאך, הפורש לגמלאות, אשר שימש בתפקיד שנים רבות. לפני כשנתיים נכנס לתפקידו צביקה נגן – מנמ"ר בנק הפועלים, שהחליף את דוד לוזון. שני דברים משותפים יש לנגן ולירושלמי: שניהם יוצאי אמדוקס (Amdocs), ואיש מהם לא היה מנמ"ר בעברו.

בפני כל אחת מוועדות האיתור של שני הבנקים היו מונחים קורות חיים של מאות מועמדים, חלקם מנמ"רים ותיקים. במקביל, עבדו בכל אחד מאגפי ה-IT של שני הבנקים מועמדים ראויים לכל הדעות. בלאומי היה זה, בין השאר, דוד טוביאס ובפועלים הוזכר, בין היתר, שמו של לוי הלוי. ובכל זאת, כל אחת מההנהלות בחרה באופן עצמאי ובעיתוי שונה בשני מועמדים שמזוהים יותר עם עולם העסקים ולא עם עולם המנמ"רות.

מציאות זו הדליקה נורה אדומה אצל לא מעט מנמ"רים וגורמים מקצועיים בענף. האם תם עידן המנמ"ר המסורתי – זה שמכיר את הטכנולוגיה על בוריה, זה שכולם באים להתייעץ איתו על כל תקלת מחשב? האם החל עידן חדש, שבו ההנהלות מחפשות שתפקיד המנמ"ר יכלול מרכיבים ניהוליים ועסקיים יותר וטכנולוגיים פחות?

עובדה ידועה היא, כי כל מנכ"ל מתחיל כיום אינו יכול לבצע שום מהלך בארגון ללא הטכנולוגיה, או במילים אחרות: ללא המנמ"ר. כך, הוויכוח על מעמדו החדש של המנמ"ר הגיע לשיאו וגרר שלל אמוציות בכנס המנמ"רים והמנכ"לים שערך פורום C3 מקבוצת אנשים ומחשבים בסוף השבוע האחרון ברומא שבאיטליה. את הדיון יזם רונן זרצקי – סמנכ"ל מערכות המידע של ישראכרט, שלא היסס למתוח ביקורת על המהלכים של שתי הנהלות הבנקים, תוך שהוא מדגיש שהביקורת היא על התהליך – ולא חלילה על עצם הבחירה.

חברי פורום C3 מתייצבים לצילום הקבוצתי המסורתי, לבושי חולצות עליהן מתנוסס הלוגו שלOne1 – אחת מספקיות ה-IT שפרסו חסותן על האירוע ברומא
(הקליקו להגדלה)

זרצקי הביא את הפרשנות לבחירתם של ירושלמי ונגן לצד הקיצוני ביותר ואמר שהבחירה הזו משרדת מסר ברור למנמ"ר: "הגעת לקצה תקרת הזכוכית. אינך יכול להיות חבר הנהלה יותר". זו היתה השאלה המנחה שהופנתה לחברי הפאנל שנערך ביום ו' – הראשון מבין שני ימי העיון שנערכו ברומא. הרוחות היו סוערות וניכר היה כי הנושא מציק למנמ"רים רבים, שאינם יכולים לברוח מהפן האישי שבו.

אבל היו מקרב משתתפי הפאנל גם כאלו שסברו אחרת. אלה מסרבים לראות בשני המינויים בבנקים משום מגמה. מנמ"רים כמו רונית רובין מפרטנר ודורון פלח מבנק ישראל, דווקא רואים במה שקרה הזדמנות שמאותתת לכל המנמ"רים להתחיל לחשוב קדימה, כדי לגלות כיצד הם יכולים להפוך להיות גם אנשי טכנולוגיה וגם אנשי עסקים. מקרב המשתתפים אפילו עלתה הצעה עליה הכריז פלי הנמר – נשיא ויזם אנשים ומחשבים ומנחה הכנס: מעתה יקראו לתפקיד סמנכ"ל טכנולוגיות ומנמ"ר, ובאנגלית: VP Technology, CIO.

היטיב להגדיר זאת רם גב, סמנכ"ל הכספים של ישראכרט, שאמר בהרצאתו כי הוא אינו סבור שמנמ"ר צריך להיות איש עסקים או איש כספים – אבל עליו בהחלט להיות בעל אוריינטציה עסקית וחשבונאית. זאת, משום שהאתגר הקשה ביותר של המנמ"ר בארגון, הוא כיצד לשכנע את מנהל הכספים שלהרחיב חדר שרתים, או להטמיע מערכת מידע, זו השקעה לטווח ארוך ולא הוצאה כספית שפוגעת ברווח. ברוב המקרים, ידו של איש הכספים היא על העליונה. מנהלים לא ממהרים להתווכח איתם, וכתוצאה מכך שהופכים את ה-IT להוצאה, הדבר פוגע ישירות בבונוס של המנכ"ל, ואז מתחילים הקיצוצים ויתר הדברים הלא נעימים.

מכאן יוצא, שמערכת היחסים בין המנמ"ר למנכ"ל ולהנהלת הארגון, מבוססת על שרשרת של אי הבנות, חוסר יכולת להוכיח את החזר ההשקעה האמיתי והחשוב מכל: העדר יכולת של המנמ"ר לשווק את עצמו ואת גוף ה-IT שבראשו הוא עומד. זו אולי הנקודה החשובה שאפשר להפיק מהדיון: המועמדים המצוינים בשני הבנקים לא נבחרו, אך לא מפני שמישהו חשב שהם לא טובים; הם לא נבחרו, כי הם לא מכרו למנהלים שלהם את עצמם כמבינים בהיבטים העסקיים. הם לא שידרו שהם האנשים שאפשר לסמוך עליהם. הם לא נטעו בהנהלות ביטחון שאיתם הארגון ימריא לגבהים חדשים.

גב אמר עוד, כי מנהלים שונאים חוסר ודאות. הם בוודאי לא יכולים להרשות לעצמם חוסר ודאות בבחירת מנהל לאחד התפקידים הקריטיים ביותר בארגון, ולכן הם הולכים על מה שמוכר להם – ובוחרים באנשים מעולם העסקים.

השורה התחתונה: יכול להיות שיש תקרת זכוכית מסוימת בקריירה הנוכחית של המנמ"ר, אבל יש זירה ענקית של הזדמנויות כמעט אינסופיות. זה יקרה אם וכאשר המנמ"רים יתעשתו, יפתחו את עצמם ובעיקר יתחילו למכור את עצמם בארגון פנימה. עליהם לפעול למיצוב הבא: "אנחנו היחידים בארגון שמבינים גם טכנולוגיה וגם את כל התהליכים בארגון. אנחנו היחידים שיכולים באמת לסייע למנכ"ל להיחלץ מהשקעות בהרפתקאות שיווקיות, או לוגיסטיות – מסוכנות, הרפתקאות שנראות טוב על גבי מצגות, אבל בפועל הן בור ללא תחתית".