קמים על הרשת לצנזרה

בתוך כל ההמולה החדשותית האופפת אותנו בעת הזו מתפתח, מבלי שרובנו נשים לכך לב, תהליך שעלול לסכן עד למאוד את תפקוד רשת האינטרנט בארצנו. מסביב ייהום הסער, בסוריה ובמצרים. מבית מתרחשת מערכת בחירות, ומי בתוך כל אלה שם לב בכלל לתזכיר חוק של משרד המשפטים?  אחד שכזה, הנוגע לרשת, הועמד להערות הציבור למשך שלושה שבועות שכבר חלפו להם, בעצם הימים האלה. מדובר בתיקון חוק שנועד, בין היתר, "להבהיר ולהסדיר את הסמכות להורות לספק גישה לאינטרנט (ISP) להגביל את הגישה לאתרי אינטרנט המשמשים לביצוע עבירות".

בבסיס תיקון החוק עומדת הקניית סמכויות רחבות למשטרה. הכול החל בבקשה של משטרת ישראל להורות לספקי אינטרנט לחסום גישה לאתרי הימורים מסוימים. אחרי תהליך שנמשך יותר משנה וחצי קבעה מערכת המשפט, כי החוק איננו מאפשר כיום פעולה שכזאת. מכאן צמחה היוזמה האמורה, שתתיר למשטרה את שנבצר ממנה עד כה. לכאורה, מדובר בטובת הציבור. אף אדם נורמטיבי איננו רווה נחת מפעילות אתרי הימורים, פדופיליה ויתר מרעין בישין, אשר כרוכים בעבירות על החוק. אולם מיד מתעורר כאן חשש כבד לפרצה דרכה תתאפשר הסתערות כוחות שפתיחות הרשת הנה לצנינים בעיניהם.

מדי פעם סקרתי כאן, בטור, התבטאויות ופעולות של שרים וחברי כנסת שהדמוקרטיה האמיתית שמגולמת ברשת מפריעה להם. מי יתקע לכפינו, כי העברת הסמכויות הרחבות למשטרה לא תסתיים בסתימת פיות? יש רשימה ארוכה של סימנים מדאיגים, בהם הזמן המוגבל בצורה בלתי שגרתית שניתן לציבור להגיב על ההצעה והעובדה שמבקשים להפקיד את הסמכות בידי "קצין משטרה מוסמך", ולהפעילה בכל מקרה של "יסוד סביר לחשש". שני אלה יחדיו – יש בהם זילות והרחבה גסה מאד של הסמכות הכול כך רגישה. אם נוסיף לכך את נחיצות אישור בית המשפט רק בדיעבד ואת העובדה שחומר בחקירה יהיה חסוי לבעל האתר ולציבור, מקבלים סיבה לדאגה.

רבים מהמתייחסים לנושא מוצאים נחמה לכאורה בעובדה שבאופן מעשי, אי אפשר לחסום לחלוטין את האינטרנט. רוצה לומר שישנן דרכים טכניות להתגבר על כל מכשול וניתוק. הם אפילו מצביעים על מחקרים וניתוחי אירועים שמלמדים שאתרים עבריינים אף הגדילו כוחם וחשיפתם בעקבות ניסיונות ניתוק. לעניות דעתי, אין בכך כדי להרגיע במאומה את החשש מצנזורה ומפגיעה בדמוקרטיות הרשת. העבריינים תמיד יעזו להלחם בחוק ולהערים עליו. דווקא האתרים התמימים יתקשו ויירתעו מלהתעמת ישירות עם המשטרה. צו ניתוק של רשות אכיפת החוק ירתיע אותם, ואולי אפילו מלכתחילה.

האינטרנט ומאפייניו הדמוקרטיים יקרים מדי מכדי שנסכן אותם על ידי הותרתם לשיקול דעת של קצין משטרה כזה או אחר. על כולנו להתייצב לימין גופים הנאבקים בניסיון המסוכן, כגון איגוד האינטרנט הישראלי. את צווי הסגירה יש להותיר בידי בית המשפט בלבד. המלחמה באתרים הרעים תהיה אולי יותר איטית, אבל גם מיושבת. כך, האתרים שאינם עוברים על החוק, גם אם הם לצנינים בעיני שלטון כזה או אחר, יישארו מוגנים יותר מפני גחמות פוליטיות או אחרות.