לקראת אירוע | מטבע ה-Bitcoin: תחילתו של סדר כלכלי חדש?
מאת אביב רוטברט, חוקר בתכנית לוחמת סייבר INSS
הסתכלו היטב על רצף התווים הבא: 1PdSWcakSyCof7cZvAsRiipnYawgy6GGhb. האם זהו קוד סודי? מפתח לכספת? אולי מטבע מחתרתי השואף לשנות את הסדר המוניטרי הקיים בעולם? כל התשובות נכונות, אך אף אחת מהן לא מדוייקת. רצף התווים מתאר כתובת של ארנק וירטואלי, המסוגל להכיל בתוכו מטבעות מסוג Bitcoin. הרצף אינו סודי, מכיוון שהוא צריך להינתן לאנשים שרוצים להעביר כסף לבעל הארנק (בדומה להעברה בנקאית לחשבון). מאידך, הרצף שומר על אנונימיות של בעל החשבון, מכיוון שאין שום דרך לקשר את הבעלים האמיתי של הארנק אל הכתובת. אין מדובר כאן במפתח לכספת, מכיוון שהקוד מאפשר אך ורק העברת כסף אל תוך הארנק ולא משיכה מתוכו. ולבסוף, אכן מדובר במטבע החותר תחת הבנקים המרכזיים בעולם, בהיותו חופשי ולא ריכוזי, אך מכאן ועד שינוי הסדר הקיים קיימת עוד כברת דרך ארוכה.
הכל התחיל אי שם ב-2008, כאשר סאטושי נאקאמוטו (שם עט) הגה פרוטוקול שמתגבר על הבעיה העיקרית בשימוש במטבע דיגיטלי ובעצם בכל תוכן דיגיטלי: בעיית "הניצול הכפול", כלומר שימוש באותו מטבע לשני תשלומים שונים. בעיה זו, בהקשרה הרחב, מאפשרת שכפול לא מבוקר של סרטים, מוזיקה, תוכנות מחשב ולמעשה כל תוכן דיגיטלי. אולם, כאשר מדובר בשכפול של מטבע דיגיטלי הבעיה חריפה במיוחד כי פרצה כזאת יכולה להביא בקלות לאובדן אמון במטבע ולקריסת הערך שלו. המנגנון של נאקאמוטו מתבסס על שיטות קריפטוגרפיות המווסתות את קצב יצירת המטבעות וקובעות חסם עליון לכמות המטבעות המקסימלית בשוק: 21 מיליון בסך הכל. כניסת כסף חדש לשוק מתבצעת באמצעות פעולת "כרייה" שדורשת משאבים. ניתן לדמות זאת לכרייה של מחצבים כמו זהב. בימיו הראשונים של המטבע הספיק מחשב סטנדרטי כדי ליצור מטבעות חדשים בפרק זמן לא ארוך, אבל כיום תידרש לאותו מחשב יותר משנה כדי לייצר מטבע אחד, וכלל לא בטוח אם הפעולה תהיה רווחית, בהתחשב בעלויות האחזקה והחשמל של המערכת. על מנת למנוע הונאות במטבע, נאקאמוטו מנצל באופן חכם את תכונת ההתפשטות המהירה של נתונים הקיימת במרחב הדיגיטלי. כל עסקה במטבע מדווחת באופן מיידי לכל הלקוחות ברשת ומתועדת ביומניהם. המטבעות מסומנים במזהה ייחודי, כך שלא קיימים שני מטבעות זהים. במידה ויהיה ניסיון מצד משתמש לבצע עסקה נוספת באותו מטבע, הרשת תדע על כך ותעצור את הפעולה.
קצרה היריעה מלפרט כאן על שימושים שונים של המטבע (מיקרו-טרנזקציות, תשלום לעסקים בעולם האמיתי, תרומות לאתרי אינטרנט ומצד שני הלבנת כספים ועסקאות סמים ונשק) ומאפיינים שמאפשרים את השימושים האלו (אנונימיות למחצה, עמלות נמוכות, ביזור ויציבות, עמידות בפני פגיעה בחלק מהרשת). ניתן ללמוד מדו"ח שפירסם לאחרונה הבנק האירופי המרכזי בנושא מטבעות וירטואליים על מידת ההשפעה והאיום המיוחסת להיבטים אלה בקרב קובעי המדיניות. המושג Bitcoin מופיע כ-183 פעמים בדו"ח, ולמעשה כרבע מהדו"ח מתייחס ספציפית למטבע הזה. מצד אחד טוען הדו"ח כי "המטבע הוירטואלי אינו מאפשר ביצוע פשע שלא היה מתאפשר בלעדיו, כיוון שגם במטבעות פיזיים ניתן להלבין כספים או לסחור בנשק וסמים". מנגד נטען בדו"ח כי במידה והמטבע יצבור תאוצה, הוא יהיה חייב להיות תחת פיקוחו של בנק מרכזי. הסיבה לכך, לשיטתם של מחברי הדו"ח, היא כי "במידה ויקרה אירוע הקשור בפגיעה במטבע הוירטואלי, הציבור עלול להאשים את הבנקים המרכזיים בכך, בהיותם אחראיים על כל נושא הכסף במשק".
אנשי Bitcoin לא נותרו חייבים ובבלוג שלהם פורסמה התגובה: "במשך רוב המאה ה-19 התנהלה ארה"ב ללא בנק מרכזי וזו הייתה תקופה של צמיחה משמעותית. במאה השנים האחרונות כל מטבע בעולם קרס, למרות קיומם של הבנקים המרכזיים. המטבע הוירטואלי בסך הכל מציב מראה מול הבנקים שמציגה את חולשותיהם, ומכאן נובע החשש שלהם והתנגדותם". וכאילו שלא די בכך, מסתיימת התגובה בשאלה המהפכנית והמאתגרת הבאה: "מדוע בעצם לא להפריד כסף ממדינה?" המילה האחרונה בדיון הזה, כמו בשאר ההיבטים הקשורים במטבע הוירטואלי, עדיין רחוקה מלהיאמר.
