דברי הוצאו מהקשרם
3 טעויות קריטיות שאנו עושים בפרשנות לשפת הגוף
מאת ענבל גלפרב, מרצה לתדמית ומסרים בלתי מילוליים
תפיסה נפוצה, אם כי לעיתים מוטעית, היא ששפת הגוף או תקשורת בלתי-מילולית היא "שפה" אמיתית – שלרמזים לא מילוליים מסוימים יש משמעויות והגדרות ספציפיות, ממש כמו בשפה המילולית. אבל זה יותר מסובך. הפרשנות האישית שלנו למסרים הבלתי-מילוליים בנויה מרבדים שונים, מושפעת מהתרבות בה גדלנו, מהחינוך שקיבלנו ומההיסטוריה הפרטית של כל אחד ואחד מאיתנו.
הנה 3 טעויות נפוצות שאנשים עושים בפרשנות שלהם לשפת הגוף של אחרים:
כאשר חיוך אינו חיוך. מחקרים הראו שאנשים, ונשים בפרט, נוטים לכסות על חוסר נוחות באמצעות חיוך. באחד המחקרים עליהם מבוסס מאמר זה, נבדקות היו נתונות להטרדות מיניות מתונות במקום עבודתן. התגובה הנפוצה הייתה לחייך חיוך של אי-נוחות. הבעיה הייתה שחלק מהגברים פרשו חיוך זה באופן חיובי וכהזמנה מפתה.
אחד המחקרים על הבעות פנים הבחין בין חיוכים אמיתיים של הנאה לבין חיוכים מזויפים. מסתבר, שחיוך אמיתי כולל צמצום העיניים תוך יצירת קמטוטים קטנים בצידיהן ומפעיל קבוצת שרירים אחרת לגמרי מאשר חיוך מעושה.
כאשר אמירת אמת אינה אמיתית. מעט מאוד אנשים יכולים לזהות שקרים ברמת וודאות גבוהה. אנחנו פשוט לא מאוד טובים בלקרוא תקשורת לא מילולית מורכבת (ושקרים הם בדרך כלל תקשורת מורכבת), בשל טעויות בקריאת רמזים ובשל סטריאוטיפים על איך אנשים מתנהגים כשהם משקרים.
תצפיות שונות הראו כי אנשים שקרנים יוצרים קשר-עין באופן אינטנסיבי יותר מאשר כאלה הדוברים אמת. הסברה היא שזה קורה כנראה משום שגם הם מכירים את ה"עובדה" האומרת ששקרנים אינם יוצרים קשר-עין עם הסובבים אותם והם – השקרנים – מנסים לפצות על-כך.
כאשר מגע אינו מביע חיבה. למרות שאנו מאמינים כי נגיעות קלות הן סימן של חיבה, מגע יכול לתקשר הרבה דברים. עבודות שעסקו בקשר שבין מגדר ומגע הוכיחו כי לעיתים משתמשים גברים בנגיעות בכדי לסמן דומיננטיות ושליטה. ישנם גם הבדלים אינדיבידואליים בתדירות הנגיעות באחרים. חלק מהאנשים נוטים להיות "נגענים" ואילו אחרים נוטים להימנע מכך, ללא קשר לחיבה שהם רוחשים כלפי האדם שנמצא בקרבתם.
אנשים אכן יכולים להפוך לקוראים טובים יותר (או "מפענחים") של מסרים בלתי מילוליים, אבל זה דורש זמן ותרגול. חשוב לזכור כי יש חשיבות להקשר בה נעשית המחווה וכי שפת-הגוף אינה שפה של "מילה" בודדת, אלא של "משפטים" או אשכולות של תנועות התלויות בזמן, במרחב ובסיטואציה בה הן נעשות.
