מי באמת משרת את האזרח?

ועדת המדע ערכה אתמול (א') דיון בנושא מערכות המידע ברשויות המקומיות לרגל יום השלטון המקומי שצוין בכנסת. אין זו הפעם הראשונה שהוועדה נדרשת לנושא הזה. בשנה שעברה הטילה יו"ר הוועדה, חברת הכנסת רונית תירוש, על השלטון המקומי וממשל זמין להכין נייר עבודה שיציע פתרונות כיצד הרשויות המקומיות יוכלו ליהנות משירותי ממשל זמין בדומה למה שמציעים משרדי הממשלה.

הרשויות המקומיות לא מבקשות הרבה; הן בסך הכל רוצות לקבל חלק קטן ממה שהממשלה מקצה לטובת ממשל זמין ולתת שירות טוב יותר לאזרח שגר בשטח השיפוט שלהן – אותו אזרח שחשוף ומכיר אותן טוב יותר מאשר את הממשלה.

נייר העמדה הוצג אתמול בפני חברי ועדת המדע, בראשותו של חבר הכנסת ניצן הורוביץ, שניהל את הדיון. למרבה הצער לא שמענו שום בשורות בתום הדיון. שני הצדדים, הממשלה והרשויות, אינם מצליחים להגיע שיתוף פעולה כלשהו ביניהם, מעבר לדיבורים והבטחות הדדיות לסייע זה לזה.

והנה האמת יצאה לה אתמול לאור, או לפחות באופן חלקי. נדב שרייבמן, נציג ממשל זמין, הגוף שאמור לתת את השירות לרשויות המקומי, אמר בגילוי לב: הממשלה לא מסוגלת לתת פתרונות של ממשל זמין לשלטון המקומי. שרייבמן אמנם נימק את התשובה שלו בכך שהוא סבור שהאזרח צריך לקבל שירות הוליסטי אחד, בו האזרח נכנס לאתר אחד ורואה את כל השירותים ולא מתחיל לעבור מממקום למקום. זה בדיוק מה שטוענות הרשויות המקומיות – אבל הפוך. לדידם, האזרח ברשות רואה בראש העיר אחראי לכל הבעיות שלו מול המדינה. הוא כמעט ולא מגיע למשרדי ממשלה, אלא פונה למשרדי העירייה. הרשות המקומית, עם ידיה הכבולות, לא מסוגלת להעניק לו את השירות המתאים.

יש לברך את נציג ממשל זמין על אומץ הלב שלו. ברור לכולם שמדובר גם בהחלטה שנובעת מסדרי עדיפויות ברורים שהממשלה מציבה לעצמה, סדרי עדיפויות שבהם נוח לפקידי האוצר ומשרד הפנים לראות את הרשויות תלויות בממשלה, מנוטרלות מכל עצמאות. כשם שלממשלה אין כסף לשלם שכר לחלק מעובדי הרשויות, אין לה מספיק יכולת למצוא תקציבים כדי לאפשר לכל רשות לספק לאזרח שירותים מקוונים – כפי שמתבקש בשנת 2013. בכך מעמיקה הממשלה את הפער בין תושבים שגרים בישובים מבוססים, שם ראשי הערים לא צריכים את הממשלה ועושים פעולות עצמאיות, לבין ישובים שאין להם יכולת ותקציבים.

זאת ועוד, ייתכן כי גם כרמלה אבנר, מנהלת התיקשוב הממשלתי, צודקת בדבריה כי אחת הסיבות שעדיין אין אחידות בנושא ממשל זמין בשלטון המקומי היא העובדה שברשויות עצמן אין כתובת אחת שעוסקת בזה. הרשויות עובדות באופן עצמאי וממעטות לשתף פעולה – בניגוד למשרדי הממשלה הפועלים לכאורה כישות אחת, חרף ההבדלים ביניהם.

הפתרון הוא לא במאבקי כוח בין הממשלה לרשויות. בכל סיבוב תמיד יימצא צד אחד צודק וצד שני שיזעק נגד העוול. לשני הצדדים אין ברירה אלא לשבת ולמצוא פתרונות. נייר העמדה שהגיש ד"ר עדי קפליוק, יו"ר פורום המנמ"רים ברשויות, יכול להיות בסיס להתחלת עבודה. העקרון הוא למצוא דרך לעבודה משותפת בין מטה התיקשוב לשלטון המקומי. כלומר, לייצר פלטפורמה שתיתן פתרון לאזרח היכן שהוא נמצא ולפי מה שהוא רוצה. כך למשל, אם הוא חפץ להתקשר למשרד ממשלתי – בבקשה, אם הוא חפץ לדעת כמה מסים עליו לשלם לעירייה – בבקשה ובבקשה. את אלו הוא יוכל למצוא באותה פלטפורמה, כל עוד ששומרים על העקרון לפיו מטרטרים את האזרח ולא שולחים אותו להיכנס לאתרים חדשים כל יום. קפליוק הביא דוגמאות שונות לשיתוף פעולה והוכיח שזה אולי קשה אבל לא בלתי אפשרי, ואולי אף מתחייב.

התחושה בסוף הדיון הייתה כי גם בשנה הבאה יפגשו הצדדים באותה ועדה ושוב ידברו על אותם דברים. בינתיים, האזרח ימשיך לקרוא ולשמוע על ממשל זמין ברשויות, וימשיך לחלום. נסיים בתקווה שתחזית זו לא תתממש ונשמע סוף סוף בשורות חדשות.