שנת הרגולציה והקרדיטציה של מערכת הבריאות

מערכת הבריאות בישראל עוברת בשנה האחרונה מהפכה שקטה, מתחת לרדאר. היא עדיין לא מורגשת בליבת העיסוק של המערכת – החולים בבתי החולים ובקופות החולים – אבל היא מסמלת ראשיתו של תהליך שמשמעותו סדר ומשמעת, ארגון מחדש של נהלים ולשם שינוי גם אכיפתם. מדובר בתהליך שבסופו של דבר כל בתי החולים יקבלו תו תקן בינלאומי הניתן על ידי גורם חיצוני בשם Joint Commission International. התהליך מקבע ויוצר סטנדרטים אחידים לגבי איכות הרפואה הניתנת בארגוני בריאות שונים, והוא מקובל ב-70 מדינות. הקרידטציה (או האקרידטציה בשמה המקורי) שתינתן עד סוף שנה לכל בתי החולים בישראל, נותנת הכרה פומבית לכך שהארגון עומד בתקני איכות.

ההכנות לקראת מבחני הקרידטציה כבר נעשות במערכת הבריאות הציבורית בישראל מזה יותר משנה. סדר היום של מנמ"רים רבים במערכת מוקדש להכנות לתהליך. למרות עיסוקו בנושאים רפואיים, הוא נתמך על ידי מערכות המידע והטכנולוגיה. בעזרתן ניתן לעשות זאת בקלות ובדיוק יתר. העלות של הכנות וקבלת הקרידטציה יקרה מאוד לכל ארגון בריאות, ולכן הדריכות וההכנות צריכות להיות ברמה כזו שתבטיח הצלחה מרבית במבחנים. בין הסעיפים של תו התקן: עידוד פעילות לשיפור האיכות, הטמעת תהליכים ומערכות שמטרתם שיפור תפעולי וקידום תוצאות הטיפול, הגברת האחריות והאמינות של ארגוני הבריאות, נגישות לטיפול, זכויות המטופל, ניהול התרופות, הדרכה ומניעת זיהומים. עוד הוא כולל תמריץ להטמעת השינויים אצל העובדים ומעודד לתקשורת טובה יותר בין הגופים השונים בבתי החולים.

משרד הבריאות מוביל תהליך זה בבתי החולים ומקפיד על כך שכל ארגון בריאות ייערך לכך במלוא הרצינות. זאת, בנוסף לבקרה שוטפת הקשורה בחידוש רישיון לבתי החולים, המותנית בבדיקות מקיפות הזהות לתהליך הקרידטציה. ההבדל הוא שאת התקן העולמי נותנת חברה חיצונית בלתי תלויה.

מומחים בעולם הבריאות מציינים, כי תקנים ואחידות זה דבר טוב, אבל מעירים שהמחקרים שנעשו בעולם סביב הקשר בין מתן התקן לשיפור אמיתי באיכות השירות עדיין אינם חד משמעיים. בישראל, כאמור, התכנון הוא שכל בתי החולים הממשלתיים יקבלו את תו התקן עד סוף השנה. שירותי בריאות כללית, למרות שאינם בפיקוח ממשלתי, כבר קיבלו את התקן הזה לפני כשנה והיא נחשבת לחלוצה בנושא.

אחד הסעיפים הנוספים שכלולים בתקן הוא ניהול תקשורת ומידע בין בתי החולים לקהילה, עם המטופלים ובין הצוות הרפואי עצמו. זהו נושא נוסף שעומד על סדר היום של מערכת הבריאות בשנה האחרונה. כאן הטכנולוגיה תופסת מקום של כבוד משני הכיוונים. מצד אחד, היא בין המניעים לכך שאנשי הצוות הרפואי, בעיקר רופאים, מתמכרים למערכות מיחשוב וטכנולוגיה ושוכחים שיש מטופל בצד השני. אבל זה לא נגמר כאן. המיחשוב שמאפשר לרופאים לבצע את כל התהליכים האדמינסטרטיביים בצורה דיגיטלית, לא מצא פתרון לאתגר נוסף – העברת הידע בין רופאים או צוותי טיפול.

כך, למשל, רופא מקצועי שאיתר בעיה אצל חולה מסוים, ערך לו סדרת בדיקות וכתב את ממצאיהן על גבי המערכות הקיימות. לרוב, המטופל נשלח לרופא המשפחה, שאמור ליישם את מסקנות הבדיקות. האם אותו רופא מבין את מה שכתוב בדו"ח של הרופא המומחה? האם הוא יודע איך להמשיך את הטיפול? שיחת טלפון או התכתבות בין שתי הפונקציות היא נדירה למדי. וכאן שוב הטכנולוגיה נכנסת לתמונה: ממשקים חכמים, רכיבים ניידים שמאפשרים לכונן בבית חולים לאתר את הרופא המקצועי בשעת לילה, לתת לו תמונת מצב מהירה ואמיתית של החולה ולקבל את העצה הנכונה. ויש עוד כמובן שורה ארוכה של דוגמאות הנופלות על הקו האפור שבין ידע רפואי של רופא מקצועי לבין מידע חיוני, שמסתכם בסופו של דבר בטיפול נכון או לא נכון מצד הגורמים המטפלים.

הוועידה השנתית המרכזית למיחשוב ותיקשוב בעולם הבריאות Smart Doctor