ציידי הרשת

עולם משאבי האנוש עובר מתיחת פנים בשנים האחרות – הן בגלל שינויים מבניים בשוק העבודה ובפרופיל המגוייסים והן בגלל השפעות טכנולוגיות. אם בעבר מקורות הגיוס היו מוגדרים ומתוחמים באופן ברור, הרי שהיום הכל השתנה. כך, עד לא מכבר גייסנו מועמדים באמצעות טלפון או פקס, אך היום, אחרי פריצת ה-Web 2.0 ובעידן הניו מדיה, שיטות הגיוס השתנו לבלי הכר. מודעות הדרושים – אאוט.

מדוע תם זמנן של המודעות? מרבית הצעירים, אותם עובדים פוטנציאליים, כלל אינם צורכים עיתונות. ניתן למצוא אותם בעיקר בפייסבוק (Facebook), בטוויטר (Twitter), בווטסאפ (WhatsApp) וצמוד לנייד. יעדי הגיוס ודרישות מנהלי משאבי האנוש לא השתנו מאז בריאת העולם: כולם רוצים את העובד הטוב ביותר, שישיג את הדבר הבא ויוביל את העסק קדימה. אין צורך להזיע כדי לאתר את הבינוניים, הם יגישו מועמדות כך או כך.

העובדים הפוטנציאליים כלל לא יודעים שהם מחפשים עבודה. הם הפכו ליעד חשוף ומעורר תיאבון בקרב המגייסים. העובדים המבוקשים לא מודיעים על חיפוש עבודה באופן רשמי, אבל בו בזמן ממתינים לשיחת טלפון שתכלול הצעה מפתה. מסר זה, שהיה נושא הדיון בפורום HR שנערך היום (ב'), מעלה מחשבות רבות על עולם הגיוס ושוק כוח האדם בישראל ובעולם. בין המסקנות המתבקשות: עולם הגיוס בעידן הניו מדיה הפך להיות דומה יותר לשיטת "ציידי הראשים" (Head Hunters), שיטה שהיתה מיוחסת בעיקר לגיוס בכירים ומנכ"לים מכהנים. המדיה החברתית פתחה את התחום הזה לכולם, וכל שם שמופיע בלינקדאין (LinkedIn) הופך לסחורה פוטנציאלית לגיוס.

כל הדוברים בכנס הסכימו כי המדיה החברתית היא הכלי היעיל ביותר כיום כדי לגייס כוח אדם. מבין כל הרשתות החברתיות, לינקדאין היא שזוכה להכי הרבה המלצות. נכון, לינקדאין הושקה עוד בטרם מארק צוקרברג ייסד את פייסבוק וזוכה להצלחה לא מבוטלת – מספר המשתמשים בה מגיע ל-220 מיליון לעומת מיליארד בפייסבוק – אולם היא עדיין נתפשת כרשת אקסלוסיבית לעולם הגיוס והעבודה. זאת, משום שהיא מצליחה לייצר בידול ברור בין הצד העסקי של הגולשים לבין הצד האישי. לינקדאין היא מקור בלתי נגמר של קו"ח, מידע אישי וחומר רקע בכל נושא שתחשבו עליו. זו אולי גם הסיבה שפייסבוק מרוויחה 0.7 דולרים על כל גולש, בעוד שהערך של כל גולש אצלה מגיע ל-16 דולרים.

המדיה החברתית מייצרת יתרון בולט על הכלים הקודמים שבעזרתם גייסנו עובדים: דיאלוג פתוח, כמעט ישיר, עם המועמד – עוד בטרם הצעת לו הצעת עבודה. היכולת לבוא לראיון ראשון עם מקסימום מידע הן על המגייס והן על המגוייס משנה את כללי המשחק לחלוטין. ראיון עבודה הפך כיום למסע חיזור אחר העובד, שבנוסף למהות העבודה שואל גם שאלות מעשיות: "האם יש במקום עבודה מקלחת?", "חנייה צמודה"?, וכן הלאה. לא, ימי הבועה עם הג'קוזי והריפוד בג'יפ בצבע המועדף-על-ידי-בת-הזוג עדיין לא חזרו, אבל הזמינות של המידע על האנשים והמרדף האכזרי מי יגיע אליהם ראשון – הוא-הוא שם המשחק כיום.

היטיב להגדיר זאת יעקב רוזן, מנכ"ל HRD: "המשימה היא להגיע למועמד בטרם הוא הופך למועמד רשמי". הוא התכוון, כמובן, לים השמות הבלתי נגמר בלינקדאין, שממנו צריכים לפלח את השמות המתאימים ולצאת מיד כדי לצוד אותם. אחת החברות שרצתה לגייס בוגרי 8200, למשל, ועשתה שימוש במדיה החברתית, גילתה כי על כל מועמד התמודדו לא פחות מ-16 חברות. הזוכות, באופן טבעי, היו אלה שעשו את השימוש הנבון ביותר ברשת.

מכאן מגיעה מסקנה נוספת שעלתה בדיון היום: גיוס באמצעות רשתות חברתיות אינו טיול בית ספר – נדרשת התמחות והתמקצעות, שמבוססת על שני כישורים הכרחיים: ידע טכנולוגי והכרת הכלים שקיימים בתוך לינקדאין, וכן הכרת המגזרים אליהם רוצים לגייס, סוגי האנשים הדרושים וכיצד לפנות אליהם. בתוך כך, יש גם את פורטלי הדרושים ואתרי הגיוס. לאלו מומלץ לשדרג את האתרים לעולם המובייל, כי לשם הולך עולם הגיוס. מי שלא יהיה שם בעוד שנתיים, כנראה יצטרך לחפש עבודה בלינקדאין.