לא רק ענישה, גם הסברה

הקנס הכספי שהטיל משרד התקשורת על בזק בינלאומי וסלקום בגין הפרת הכללים הקשורים בתכנים פוגעניים, מחזק שוב ושוב את העובדה בדבר האחריות שיש לספקי תוכן על התכנים העוברים דרך התשתיות שלהם.

תוכן פוגעני הוא מושג שהולך ומשתרש בשיח הציבורי, ככל שאנחנו נעשים חשופים יותר לכלל התכנים. זאת באמצעות ממשקים רבים, דוגמת טלפונים חכמים, מחשבי לוח, קוראים דיגיטליים, ועוד. האוכלוסיה בעלת פוטנציאל הפגיעה הרב ביותר לתכנים שכאלה היא הילדים הצעירים ובני הנוער. הם גם מהווים חלק נכבד מבעלי הממשקים החכמים.

החברות אמורות, על פי החוק, להציע שירות חינמי לסינון תכנים ולהפיץ עלוני הסברה. משרד התקשורת התרשם שהן לא עמדו בתקנות כלשונן, והחליט לקנוס אותן. אולם, החברות לא ממש מסכימות עם המשרד. לטענתה של סלקום, למשל, הוויכוח היחיד הוא סביב משלוח עלון המידע במועד ההתקשרות בלבד. לטענת גורמים לא רשמיים בחברה, אין זה מדויק, מאחר שהחברה פועלת מעבר לדרישות החוק ואף מסרה עלוני מידע באופן ידני ללקוחות, ויש על כך תיעוד. בסלקום אף אמרו, כי "הם שוקלים את צעדיהם".

אבל מטרת התקנות החדשות לא הייתה רק להעשיר את קופת המדינה, אלא לגרום לכך שהורים ומבוגרים יידעו מתי עלולים להיות תכנים שלא תואמים את גילם של הילדים הגולשים, מתי ילדים נתונים בסכנה מפני מטרידים למיניהם, ועוד. קנס לא יקדם את הנושא, שכן עושה רושם שהחברות שנקנסו לא ממש מתרגשות מממנו.

מה שצריך לעשות משרד התקשורת, בנוסף לאכיפה מוצדקת של התקנות, זה לעורר ולייצר מערכי הסברה לבני הנוער ולהורים, לחשוף אותם לסכנות שטמונות בתכנים, ולהסביר באילו דרכים אפשר להיזהר מהם. ההסברה צריכה להיות קודם כל להורים, שחלקם אולי מודעים לסכנות ברשת, אבל לא מוכנים להתקין תוכנות שיכתיבו להם לאילו תכנים יכולים ילדיהם להיחשף – ולאילו לא. ההורים גם יודעים היטב כי ילדם הצעיר יכול לצפות בתכנים פוגעניים בכל מקום כיום, אצל השכנים או החברים, וגם מהטלפון הנייד – שם עדיין לא לגמרי מובן מאליו עניין סינון התכנים.

בכלל, חקיקה מניעתית לעולם אינה מחליפה הסברה להגברת המודעות. שום תוכנה אינה יכולה להחליף זוג עיניים בוחנות ופוקחות של הורים, שידריך את ילדיו מה מותר להם ומה אסור. שום רגולציה לא יכולה להיכנס לסלון של מי מאיתנו כדי לקבוע לנו באילו ערוצים יצפו ילדינו ובאילו לא. הסינון צריך להיות  על ידי הגולשים עצמם, המבוגרים האחראים שלהם ילדים.

חברות התקשורת צריכות לציית לחוק ולבצע את מה שמוטל עליהן, אבל בנוסף הן צריכות ליזום פעולות הסברה רחבות היקף, כדי שהגולשים דרכם לא ייפגעו.

בישראל פועלות זה שנים עמותות וארגוני מתנדבים, אשר עוסקות כל השנה בפעילות הסברה לגלישה נכונה ברשת. אחת מהן היא עמותת אשנב, הפועלת יחד עם איגוד האינטרנט וגופים אחרים. ההדרכות ומערכי ההסברה נעשים על ידי מתנדבים, לציבור ההורים ולילדים, על ידי חיילים וצעירים. למרבה הצער, ברוב ימות השנה ההיענות של ההורים לבוא לשמוע הסברים והדרכות קטנה מאוד עד אפסית. משום מה, מערכת החינוך עצמה עדיין לא מכירה בחשיבות של תחום זה ולכן אינה מקצה עבורו את המשאבים הנדרשים. עושים פה ושם ימי עיון ומשתתפים ביום האינטרנט הבטוח, שדומה בערך ליום הבטיחות בדרכים: לאחריו הכל חוזר להיות אותו דבר.

השורה התחתונה: תכנים פוגעניים אינם עבירות תנועה שיש בגינן קנסות. יש להעניש את אלו שהמדינה קבעה כי עליהם לעשות את המינימום כדי להגן על הילדים – אבל אין בכך די. דרושה התגייסות  של מערך ההסברה הלאומי, כדי שכל ילד וכל הורה יידעו מהו תוכן פוגעני ואיך להיזהר ממנו. פספוס אחד שיכול להוביל לאסון אצל הילד או בן המשפחה, לא שווה ולו אגורה אחת מהכסף שהמדינה תקבל מבזק בינלאומי, סלקום או מכל חברה אחרת.