הכל נשאר במשפחה (או: המתכון להצלחה והישגים)

סבא שלי, זכרו לברכה…לא, לא זה שאתם כבר מכירים, הסבא השני, אבא של אמי זכרה לברכה. השם של שניהם היה חיים, כדי להבדיל ביניהם, קראנו לאחד "סבא למעלה" (גר בקומה שנייה), ולשני "סבא למטה" (גר בקומת קרקע). סבא "למטה" היה רב. צנוע. קהילה קטנה בבית כנסת קטן בתל אביב. הוא נולד בירושלים, אבל עיסוקו במסחר "גילגל" אותו מעיר של "מעלה" לעיר של "מטה". בעשור האחרון של חייו עסק בכתיבה והוציא תחת ידו שתי סדרות ספרים. הראשונה, "אוצר חיים", בה ליקט פירושים לחמשת חומשי התורה; והשנייה, "ברכת חיים", שמביאה את מנהגי החגים בליווי פירושים.

באותם ימים, ראייתו כבר הייתה חלשה והוא ישב כפוף, כשעיניו "צמודות" לדף. הוא כתב בצפיפות רבה ובכתב קטן מאוד. לא ניתן היה להעביר את זה כך לבית הדפוס, כמובן, לכן כפתרון גויסנו הנכדים למצווה – להעתיק לדפים מסודרים וקריאים, תוך שאנו מיישמים "כתיבה תמה" שלמדנו בבית הספר. וכך, בתורנות, היינו מתייצבים בשעות אחר הצהריים אצל סבא, שהיה עוזר בפענוח הכתוב. כך זה נמשך חודשים ארוכים. סבא אהב מאוד צימוקים, גם אני, יחד חיסלנו כמויות הרריות. סוג של תגמול. התגמול האמיתי כמובן היה הסיפוק כשהספרים יצאו לאור.

קצת קשה לי לדמיין פרויקט משפחתי כזה בעידן ההישגי והאישי של היום. ארגונים שרוצים להגיע להישגים, צריכים שתהיה בהם "משפחתיות" כזו. צריך שתהיה אחדות מטרה והתגייסות כללית להשגתה. כולנו נחשפים לכך שיש לא פעם תחרות גדולה מאוד בין חלקים שונים בארגון, כשכל אחד שואף להשיג את יעדיו. זה לא פעם בא על חשבון יעדים של חלק אחר בארגון. בצורה שכזו לא מובטח שהארגון יגיע להישגים אופטימלים. הפתרון הוא שכל אחד מוותר קצת, תורם מאמץ לקולקטיב, וכך כולם נהנים מ-"ההוצאה לאור" של התוצאות.

דוגמאות יש למכביר. באגף הפרויקטים בחברת תוכנה, למשל, מבקשים לאמץ לטובת פרויקט מסוים מוצר שעונה על צורך כלשהו. אגף המוצרים רוצה באופן טבעי שישתמשו במוצר שהוא מייצג, ואילו הפרויקט מוצא כמתאים ביותר לפרויקט מוצר אחר. כל אחד מושך ליעדים שלו. פורצת "מלחמת עולם".

דוגמה אחרת. חטיבת הלקוחות בחברה עסקית רוצה להריץ קמפיין של הצעת שירות מסוים, כדי לעמוד ביעדי ההכנסות המיידים של הרבעון. אבל חטיבת השיווק גורסת שניצול נכון יותר של התקציב המוגבל, יהיה בארגון אירוע לקוחות רב משתתפים, עם חשיפה של שירות חדש ובעל הד תקשורתי תדמיתי מאוד חיובי על החברה עם השפעה על גידול בהכנסות לטווח ארוך. "מלחמת עולם", כבר אמרנו?

כדי להשיג את האופטימום הגלובלי של הארגון, ולא רק "אופטימום-ים" מקומיים, צריכים להתקיים שני תנאים הכרחיים – אף אחד מהם לא מספיק בעצמו. התנאי הראשון: הגדרה של היעדים כך שמנהלים יימדדו לא רק על הישגי הגוף עליו הם מופקדים, אלא גם יעדים משותפים של כלל הארגון, שיחדירו בהם מוטיבציה לעזור גם לאחרים. זה הצד "הקשה" – מוכר לכולם, מיושם רק בחלקם, ואצל אלה שעדיין לא, ראוי שיתקנו את זה.

התנאי השני והחשוב יותר נמצא בתחום "הרך", הרבה יותר אתגרי וקשה למימוש – לפעול להטמעת אווירת משפחתיות בקרב המנהלים והעובדים. ככל שהארגון גדול יותר, כך זה יותר קשה, אבל זה הכרחי להצלחה וראוי שיזכה להכרה והטמעה. להגיע למצב שעוזרים לאחר לעמוד ביעדיו, כי רוצים ולא רק כי צריכים – ואז מובטח לקבל צימוקים.

כל ישראל ערבים זה לזה, כלשון הפתגם הידוע. בואו נעשה את זה "על אמת" – בתוך המשפחה, בתוך הארגון. אולי זה יגיע גם לרמת העם.