הרכבת למזרח עדיין לא יצאה

אנחנו נמצאים כעת בתחילתו של עידן חדש בפעילות של הישראלית בסין – זו אחת המסקנות שעולות מרב שיח שנערך באחרונה בבית אנשים ומחשבים ועסק בהזדמנויות העסקיות שיש או אין לשוק הישראלי בהודו ובסין. על פי המשתתפים, נגמרו הבונזזות, במסגרתן מקימים עסק, עושים קופה והולכים הביתה. ההיסטוריה הקצרה של תעשיית ההיי-טק במזרח מלאה בדוגמאות של חברות ישראליות שסברו, כי מצאו את הפטנט לפרוץ את החומה הסינית, אבל מהר מאוד גילו שיש תחרות ואפילו חברות שמעתיקות את מוצריהן.

יואב צ'רניץ, מנהל ג'ון ברייס מכללת היי-טק בסין, אמר ברב שיח שהשוק במדינה זו נמצא כיום בגל השני, השקול יותר. הסינים כבר לא מתלהבים מעצם זה שהאדם אתו הם נפגשים הגיע ממרחקים. הם רוצים שהוא יפתח וייצר אצלם, שייצר להם תעשיה עם ערך מוסף, כדי שהם יוכלו בעזרתה להמשיך ולצמצם את הפערים הענקיים הקיימים במדינה. בדרך למטרה הזו הם משקיעים בידע ומקדמים מאוד חברות כמו ג'ון ברייס, שפועלת בסין מאז 2008 ונחשבת לאחד ממרכזי ההדרכה הטובים ביותר במדינה. כעת מצטרפת אליה מטריקס גלובל, שעושה OffShore ו-NearShore ללקוחות מכל העולם, בהתאם לצרכים שלהם. אגב, למרות הבינלאומיות שלה, מטריקס גלובל לא שוכחת אף פעם שההתחלה שלה הייתה בירושלים, במסגרת מיזם שמעסיק נשים חרדיות.

בשנה האחרונה קורה משהו בסין. יש אומרים שמדובר במהפכה שקטה שתשפיע עליה עוד שנים רבות. אולם, לצד זה, נקלעה סין בראשונה מזה שנים למשבר הכלכלי העולמי וקצב הצמיחה בה הואט מאוד. עובדה זו הדאיגה מאוד את כל יתר השווקים בעולם. התחזיות האופטימיות של קרן המטבע העולמית לפיהן עד 2016 תעבור סין את ארצות הברית ותהיה הכלכלה החזקה ביותר בעולם עמדה להתנפץ.

כיום, הקטר הסיני, שטס וצמח מעלה במהירות שיא במשך 20 שנים, נוסע לאט יותר וסימני הדאגה נראים על פניהם של משקיעים ומנהלים רבים. כל אלה משפיעים, כמובן, גם על ההיי-טק הישראלי. במשך שנים מנסה הממשלה לכוון את היצואנים הישראליים למזרח בכלל ולסין בפרט. ההשקעות הללו אמורות להיות איזון טבעי להשקעות גדולות הרבה יותר במערב, השקוע עד צוואר במיתון ובצרות אחרות. אולם, בשנה האחרונה הוצב סימן שאלה גדול האם יש לנו, הישראלים, מה לחפש במזרח.

על אף השוני בינה לבין סין, שאלה דומה עלתה ברב שיח לגבי תת היבשת ההודית. הודו מוכרת יותר לייצוא הישראלי בתחום הביטחוני ופחות בתחומים אחרים. אולם, באחרונה מנשבות שם רוחות חדשות, לאור הבחירות שיתקיימו שם בעוד שנה והקשר הקיים בהודו בין ממשל, פוליטיקה ורגולציה על תעשיות שלמות – קשר ישיר והדוק מאוד. יותר מ-300 חברות ישראליות כבר פועלות במדינה, אולם השלטון ההודי והאווירה בקהילה העסקית במדינה זו משדרים הרבה יותר פתיחות, ליברליות ורצון לעשות עסקים עם ישראל. סרגון הישראלית עושה שם עסקים טובים מאוד ו-TCS ההודית, מקונצרן TATA, שולחת זרועות ארוכות מאוד לשוק ה-IT שלנו. החברה לא מפסיקה לחפש השקעות ומוחות ישראליים.

החוקים החדשים והדרישה לרכש גומלין יצרו האטה מסוימת בפעילות של חברות ישראליות, אבל האופטימיות נשארה. כאן מגיע המכנה המשותף בין הודו לסין, שמשפיע גם על ישראל: ראשי השלטונות והשגרירים של המדינות הללו משוכנעים שההאטה בכלכלה שלהם היא זמנית ומהווה חלק בלתי נפרד מההאטה העולמית, גם אם היא הגיעה אליהם באיחור. הסינים וההודים רוצים מאוד את הישראלים ולא רואים סיבה מדוע אנחנו מתמהמים. הם מוכנים לעשות הכול כדי להבטיח למשקיעים הישראליים שאם הם ישקיעו שם בצורה מושכלת. זהירה ומתאימה לרוח ולתנאים, תוכלנה להיות להם הצלחות רבות. עבור הסינים וההודים, ישראל היא מכרה זהב של טכנולוגיה, והם מוכנים לפתוח את הארנק תמורתו.

לא מכבר אירחה הפקולטה לניהול של אוניברסיטת תל אביב סדרת מפגשים שעסקה בשאלה כיצד לפרוץ את החומה הסינית. במפגש הראשון השתתף הו מינג, הנספח המסחרי כלכלי של סין בישראל, שאמר שסין היא המדינה השלישית בגודלה בעולם והראשונה בגודלה במזרח מבחינת היקף הייצוא מישראל אליה. בראיון לאנשים ומחשבים שנערך בעקבות סדרת המפגשים הוא ציין, כי "אני מייעץ לחברות ישראליות בכל התחומים לבוא לסין ולמכור את מרכולתן. בניגוד למה שאתם חושבים, אין בסין מספיק מודעות לטיב המוצרים שלכם ורק אתם יכולים לסייע לעצמכם להגדיל את החלק שלכם שם".

זה המסר המרכזי שעלה גם ברב שיח. למרות כל החששות ועל אף החסמים וחוסר הוודאות, הרכבת לשווקי המזרח עדיין ממתינה ברציף ויש יותר מסיבה אחת מדוע כדאי לעלות עליה כבר כעת.