השמועות על מותו של המנמ"ר היו מוקדמות מדי

השיח המקצועי-טכנולוגי שדן במעמדו של המנמ"ר עוסק רבות בעולם הדיגיטלי, בעולם השיווק ובחיבור ביניהם. בעלי עמדה רבים סבורים שהחיבור הזה מערער את מעמדו ותפקידו של המנמ"ר. ההנחה היא שאם המנמ"ר לא ימצא את הדרך לחבר בין שני העולמות, הוא ימצא את עצמו מהר מאוד מחוץ לארגון.

אבל יש גם דעות אחרות. כריס מרפי, עורך המגזין של השבועון InformationWeek, כותב בטורו כי הגיע הזמן להפסיק את המנגינה שלפיה תפקידו של המנמ"ר הולך ונעלם. הוא מציע לכולם להירגע ולהפסיק להיות מודאגים. אחד הנימוקים שלו הוא שתפקידו של המנמ"ר כולל הובלה ואחריות בשורה של תחומים שרק הוא יכול לטפל בהם, למשל תשתיות ה-IT, כמו גם הטיפול והמענה לתהליכים עסקיים שונים. נכון הוא שתפקיד המנמ"ר משתנה, כותב מרפי, אבל בוודאי שלא נעלם או מתייתר. שלא לדבר על העובדה שגם עם התאוצה שתופס טרנד הדיגיטל, ארגונים עדיין צריכים פתרונות שונים מהמנמ"ר. זאת, בנוסף לטכנולוגיות חדשות שצצות ומתפתחות, אתגרי ה-Big Data, מיחשוב הענן ועוד.

עובדה נוספת שמעידה על כך שאין צורך לדאוג למנמ"רים היא, על פי מרפי, ההשלכה הישירה שיש ליישום של טכנולוגיות ברשתות חברתיות ושיווק דיגיטלי על הלקוחות. מדובר כאן בתחום "האינטרנט של הדברים": תקשור ישיר עם האתר, ביצוע רכישות באמצעות ממשקים שונים, כגון מובייל, ודרך אתרים שונים, ואין שום סיכוי שהעסק הזה יעבוד ללא נוכחות המנמ"ר. נכנסים כאן תהליכים שונים, בהם כאלה שקשורים לזיהוי מגמות וניתוח אנליטי של מידע שזורם מהלקוחות. זה לא שייך לעולם השיווק בלבד.

מרפי ציין שגם טרנד מיחשוב הענן, שבתחילה סברו שיאיים על המנמ"רים, ובגלל זה הכניסה שלו לשוק היא איטית, דווקא מותיר להם די הרבה עבודה. מחקר שערכה אקסנצ'ר (Accenture) מעלה כי ארגונים צופים שעד 2020, כ-59% מהאפליקציות שלהם עדיין יהיו מבוססות על רישוי וישבו על מערכות קונבנציונליות – ולא בענן. רק 40% יהיו על ענן – 18% על זה הציבורי ו-22% על ענן פרטי. כותב המאמר מציין את הממצאים האלה כמבשרים על שינוי דרסטי, מאחר שהנתונים כיום הרבה פחות אופטימיים: 84% מהאפליקציות הארגוניות עדיין לא יושבות על הענן. מכאן יוצא שיש למנמ"רים הרבה עבודה. הם גם יודעים שכל עוד חלק גדול מהאפליקציות של הארגונים בהם הם מועסקים לא בענן, השליטה המרכזית על ה-IT מצויה ותהיה בידיהם. מה גם שהחיבור ההדרגתי לענן מצריך התעסקות רבה מאוד אף הוא.

מכאן השורה התחתונה: הדיבורים על איום על מעמדם של המנמ"רים מקדימים את זמנם. בנוסף, ובאופן מפתיע, הם לא באים מכיוונם של המנמ"רים. הסיבה לכך מאוד פשוטה: הם כל כך עסוקים, עד כדי שאין להם זמן לדון בשאלות היפותטיות על עתידם. יש למנמ"רים תפקיד מרכזי בארגון – כיום ולמשך תקופה ארוכה מאוד, כך שאין מקום לדאגה.