המנמ"ר צריך להגיד "לא", אבל בחוכמה

להגיד "לא" הוא אחד הכישרונות היותר נפוצים אצל המנמ"ר. חוכמת ה-"לא" היא חלק בלתי נפרד מהמיצוב שלו כמוביל. אלא שהשימוש במילה הזאת מחייב את המנמ"ר לשלוט בעצמו ולדעת ש-"לא" אחד יותר מדי עלול לגמור את הקריירה שלו.

למרות הצדדים הלא טובים של כל העניין, יש מצבים רבים שמחייבים את המנמ"ר להיות "דובון לא לא". למשל, כשהוא אוכף את מדיניות ה-BYOD שלו. המשמעות של אכיפה כזו היא להגיד "כן" לאלה שיכולים להביא את המכשירים שלהם לארגון ומתאימים לכך, אבל גם לומר "לא" לאלה שאינם מתאימים.

ככלל, יש לא מעט החלטות שהן בגדר שחור או לבן, "כן" או "לא", בלי שביל באמצע. כאשר המנמ"ר מכניס שינויים לתחומים חדשים הוא נזקק לעתים להשיב בשלילה, כולל לעובדים שלו עצמו, גם אם אין זה מקובל על כולם. עליו לדעת איך לעשות זאת.

מנמ"ר, כמו כל מנהיג אחר, לא יכול ללכת על קצות האצבעות שלו. עליו להיות ברור בהחלטותיו ובדרישותיו ויידע ליישם אותן במקומות הנכונים. לפעמים, ריבוי לאווים גורם לבעלי תפקידים בארגון לנטוש אותו, כמו במקרה של רודי פיורייר, מנהל בכיר בחברת ייעוץ בינלאומית. הוא סיפר לאתר CIO כי הוא נאלץ לנטוש את תפקידו מאחר ששמע ממחלקת ה-IT בארגון בו עבד יותר מדי את המילה "לא". עם זאת, פיורייר הודה שלפעמים, דרישות שבאות מהמחלקות העסקיות של הארגון מתורגמות לפרויקטים טכנולוגיים שדורשים זמן פיתוח רב או עלויות יקרות.

כאן שוב נכנס עניין התקשורת בין המנמ"ר למנהל העסקים. אם המנמ"ר יידע להסביר את עצמו ולא סתם להגיד "לא", ייתכן שהמציאות תהיה שונה. כאשר אומרים "לא", צריך מיד להגיד "כן" או לפחות להציע חלופה.

מדיניות ה-"לא" צריכה להיות מבוססת על תסריטים: המנמ"ר צריך לדעת מהו סדר היום העסקי והטכנולוגי של הארגון בו הוא עובד, אילו משאבים מעמידה ההנהלה לרשותו ועל מה הוא צריך להתעקש. רצוי גם לערוך סימולציות על מנת להעריך מהן התגובות השליליות שהוא הולך לקבל על כל אמירת "לא" ולקבוע מראש מהו הקו האדום. מנמ"ר, כמנהיג, חייב להצטייר כמי שעומד מאחורי ההחלטות שלו, כבעל תפקיד שיש לו גיבוי מההנהלה ונושא באחריות, לטוב ולרע.

יש מקרים בהם התשובה השלילית של המנמ"ר לא תינתן על ידו ישירות, אלא דרך "סוכני לא" שקיימים בארגון, שהם בעלי בריתו של המנמ"ר בהיררכיה הארגונית. במקרים כאלה האש מוסטת לכיוון אחר.

על המנמ"ר ליישם תכונות של מנהיג ולא רק של מנהל, לדעת איך לסרב לבקשות ולמנוע דמורליזציה בקרב אלה שלא תמיד מרוצים. עליו להיות צמוד למדיניות שהוא התווה ולא להתרגש מתגובות אמוציונליות טבעיות. המנמ"ר צריך להיזהר לא להצית מדורות של התנגדויות, אבל עדיין לדעת לסרב לבקשות כאשר הוא משוכנע שזו הדרך הנכונה. ואם כבר מוצתת מדורה כזו, שיחה בת חמש דקות עם המצית או גורם מתסיס אחר יכולה לפתור את הבעיה.

השורה התחתונה: המילה "לא" אינה אהובה על אף אחד, בוודאי לא כמדיניות ארגונית, אבל יש מצבים לא מעטים שבהם היושב בראש הפירמידה נאלץ להשתמש בכלי הזה, כדי שהוא יוכל להגיד "כן" להרבה מאוד דברים אחרים, חשובים לא פחות. וכמו כל דבר בחיים, הכול שאלה של מינון.