סוף ציתות

הידיעות לפיהן ארצות הברית האזינה ועקבה (רק בלשון עבר?) אחרי בכירים ישראליים, ובראשם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לא הפילה אף אחד מהכיסא: לא בציבור, לא בתקשורת ולא בירושלים. אם ה-NSA יכולה להאזין לאנגלה מרקל, לצרפתים רבים ולמנהיגים ואנשים אחרים במדינות ידידותיות לארצות הברית, אין שום סיבה שהיא לא תעשה כן למנהיגים ישראליים.

כשחושבים על ריגול בין מדינות, עולות אסוציאטיבית האזנות ושאר פעולות למדינות אויבות. הרבה יותר הגיוני שיאזינו לנו סוריה, לבנון, איראן ושאר מדינות במזרח התיכון, אם נתעלם לרגע מהשאלה האם יש להן את היכולות הטכנולוגיות לכך. איראן הרי מצהירה על רצונה בהשמדת ישראל והסורים והלבנונים, איך נאמר, הם לא ידידים כל כך גדולים שלנו. אבל מדינות ידידותיות?

כן, וזה לא מפתיע. הגיוני שארצות הברית תרצה לדעת מה יכולותיה הצבאיות המדויקות של ישראל והאם היא מתכננת לתקוף את איראן או לא, מה הלך הרוח האמיתי בקרב מנהיגינו – ולא מה שהם מנסים למכור לממשל בוושינגטון – ובכלל, מה מתרוצץ במוחו של נתניהו, שמערכת היחסים בינו לבין ברק אובמה, כידוע, עכורה למדי. לא אופתע אם יתגלה שגם לישראל יש יכולות טכנולוגיות להאזין לאמריקנים ושהיא אמנם עושה כן.

מה שמקומם אותי בכל העניין הוא חוסר התגובה של ישראל. אפשר להבין את זה באיזשהו מקום: ארצות הברית היא בעלת הברית הגדולה ביותר שלנו, אנחנו תלויים בה במידה רבה, בטח כשהנושא האיראני על הפרק, וייתכן שנתניהו לא רוצה לשחרר אמירות שיעכירו עוד יותר את מערכת היחסים המעורערת שלו עם הנשיא האמריקני.

אלא שכל זה לא מצדיק את הרפיסות שמגלה ירושלים אל מול הגילויים החדשים. לא ייתכן שנחריש אל מול הריגול של האמריקנים אחרי המנהיגים שלנו, שייתכן שהוא כאין וכאפס לעומת מה שעשה ג'ונתן פולארד, שיושב כבר כ-27 שנים בכלא והם מסרבים לשחרר אותו. לא ייתכן שראש ממשלת ישראל לא יגיב על מעשה ברוטלי שכזה. איפה הכבוד הלאומי? למה לא להעמיד את האמריקנים במקרה הזה במקום? אם מרקל יכולה לנזוף באובמה, למה נתניהו לא? האם הוא שוב מתגלה כפחדן?

נכון, היו מספר שרים שהגיבו על כך והביעו את זעמם, אחרים כרכו את הפרשה בקריאה לנתניהו ללחוץ על האמריקנים לשחרר את פולארד, אבל קולו של ראש הממשלה פשוט נדם. לא מסיבת עיתונאים, לא הנאום השבועי שלו בפתח ישיבת הממשלה ואפילו לא הודעה כתובה. אי אפשר להגיד שהוא לא ידע על כך. איש ציבור צוטט היום בוואלה! כאומר שכשהם דנו בנושא רגיש בבית ראש הממשלה, נתניהו ביקש ממנו לצאת למרפסת, עטף את פיו בעיתון ואמר: "האמריקנים מאזינים".

אולי אני מצפה מנתניהו, שלפעמים מתקפל במהירות כדי שעורו יישאר בסדר, ליותר מדי, אבל הגיע הזמן שידבר בעניין, פומבית ובקול רם. יש פעמים שבהם צריך להגיד "עד כאן!", אפילו לידידינו הטובים ביותר. נכון, צריך לעשות את זה בצורה עדינה ודיפלומטית – בכל זאת, מדובר בידידינו הטובים ביותר – אבל לעשות.