שנת ה-BYOD

2013 הייתה ללא ספק אחת השנים הקריטיות לתפקיד המנמ"ר. בין המשימות המרכזיות שעמדו בפני המנמ"רים הם היו צריכים להתמודד עם שני אתגרים, רגע לפני שהשטיח נלקח מתחת לרגליהם: האחד הוא עידן הדיגיטל והשני – ההישרדות במציאות כלכלית בינלאומית שמשדרת האטה ומיתון. הפועל היוצא שלה הוא דרישה מה-IT להפקיד בידי ההנהלה כלים שיאפשרו לה להתייעל ולמקסם את הרווחים שלה. זו הייתה שנה שבה המנמ"רים היו צריכים יותר מתמיד להתמודד עם פוליטיקה ארגונית וללמוד לתקשר עם גורמים אחרים בארגון, כגון מנהלי הרכש ומנהלי השיווק. ב-2013, יותר מבכל שנה אחרת, הם היו קרובים להנהלה, אבל רק מעטים עשו את הצעד הנדרש ופרצו קדימה.

האתגר המרכזי שאיתו המשיכו להתמודד המנמ"רים ב-2013, לפחות לפי המגזין CIO, הוא ה-BYOD, מגמה שהלכה והתעצמה במרוצת השנה. היה עליהם לצאת משלב ההלם אליו הם נכנסו ב-2011, כאשר החלה התופעה, להתגבר על האגו שלהם, לשכוח את כל מה שהם למדו על מערכות מידע ומיחשוב, ולצאת ממגננה להתקפה. הם עשו זאת סמוך מאוד לדקה ה-90.

תופעת ה-BYOD איננה רק טכנולוגית. נכון שהיא מתייחסת לכלים טכנולוגיים, כמו טלפונים חכמים ומחשבי לוח, אבל ככל שחלף הזמן הבינו המנמ"רים שמדובר פה גם בשינוי ארגוני משמעותי ביותר, שמחייב השתתפות של כל הנהלת החברה והעובדים.

בפעם הראשונה בתולדות מערכות המיחשוב, העובד מביא איתו למשרד, מרצונו, את הסמארטפון או הטאבלט שלו ומצפה שבתוך זמן קצר יוכל לגלוש ממנו לכל השרתים של החברה, לבצע את העבודה מהמכשיר החכם. חלק מאותם עובדים נמצאים בשנות ה-20 וה-30 שלהם, אינם מכירים משהו אחר ולא מבינים למה אי אפשר לעשות את זה באופן מיידי. המנמ"רים נתפסים בעיניהם כאנשי הדור הקודם, שעדיין לא הפנימו את נפלאות העולם החדש.

אין מישהו שיכול להתנגד ל-BYOD, בוודאי שלא ההנהלה. עובדים רוצים לתת יותר מעצמם, מוכנים שהמכשיר האישי שלהם ישמש גם לצרכי עבודה ומודעים לכך שזה מגדיל את הזמינות שלהם מול הבוסים, לטוב ולרע. הם עושים זאת כי הם הראשונים שנחשפים לעידן החדש שבו אנחנו חיים – עידן שבו ההבדל בין יום העבודה לשעות המנוחה בבית כמעט שאינו קיים, בלא מעט מקצועות.

אחד האתגרים הבולטים אל מול התופעה החדשה הוא האבטחה. במשך שנתיים הטריד האתגר הזה רק את מנוחתם של המנמ"רים, היה הבעיה הפרטית שלהם. כשמנכ"ל שב מחו"ל ובדרך פגש עמיתים שסיפרו לו על מהפכת ה-BYOD בארגונים שלהם, הדבר הראשון שהוא עשה זה להזעיק אליו את המנמ"ר ולהטיל עליו את המשימה להורות לכל עובד שיכול להביא מהבית את הסמארטפון שלו בתוך תקופה קצרה, "ואל תטריד אותי עם בעיות אבטחה, בשביל זה אני משלם לך שכר".

בשנה האחרונה, כתב ה-CIO, המצב השתנה. המנמ"רים, כמי שמאפשרים את הטכנולוגיה, והעובדים, כלקוחות של ה-IT, הבינו שהסיפור לא פשוט. הם נכחו לדעת שצריך להגדיר גבולות גזרה, לתחם בתוך הטלפון החכם אזורים בהם מתנהלת פעילות עסקית של הארגון ולהבדיל בינם לבין האזורים הפרטיים. כדי להגיע למצב זה נדרשות מערכות אבטחה, הגנה, גיבוי ושרידות.

אחת התובנות העיקריות הייתה ההבנה שככל שהדרג המנהל בכיר יותר, כך כמות המידע הקריטי לארגון שיש במכשיר החכם שלו רבה יותר וכתוצאה מכך, הסיכונים מפריצה אליו גדלים. הבנה זו גרמה למפנה לטובה המנמ"ר: הניהול חזר לידיו, ההנהלות הפקידו בידיו את הסמכות לכתוב מדיניות נהלים מוגדרת, מה מותר ומה אסור. ממצב בו מנהלי השיווק והרשת עקפו את המנמ"רים והכניסו לארגון מערכות שונות, הם הבינו שהכול צריך להתחבר לכל ואם הם לא יערבו אותם בתחילת הדרך, הם עלולים למצוא את עצמם חתומים על פרויקטי BYOD שיהפכו מהר מאוד לפילים לבנים.

השורה התחתונה: ה-BYOD היה השנה מלך היישומים הארגוניים והוא זה שגרם למנמ"רים להחזיר לעצמם את השליטה.