האיש שהרעיד את העולם

כשניגשתי לכתוב את הטור הזה, לבחירת איש השנה בתעשייה בעולם, חשבתי שלא לבחור באדוארד סנואודן. זה נדוש מדי, בחירה צפויה, אמרתי לעצמי. אמצעי תקשורת אחרים, שעוסקים בהיי-טק ובכלל, כבר עשו את זה וכאן המקום להיות מקורי. מה גם שיש אחרים שגם להם מגיע. למשל ולדימיר פוטין, שנתן מקלט לאותו סנואודן ובכך אפשר לו לחשוף את החשיפות שזעזעו את העולם השנה. או ברק אובמה, שהחליט (כצפוי) להמשיך עם התוכנית למרות חשיפות סנואודן. וגם אנשים וארגונים שלא קשורים לפרשה, לפחות לא ישירות: טים קוק, שאפל (Apple) תחתיו מידרדרת, אנונימוס (Anonymous), מארק צוקרברג שהמשיך לשבור השנה שיאים ואפילו המשתמש הקטן, כל אחד מאיתנו, שתורם לעשיית עולם ההיי-טק בכלל והאינטרנט בפרט למה שהוא. כל אלה עלו במוחי.

אלא שבסופו של דבר, עם כל הכבוד למושכים בחוטים בתעשייה ואפילו לאלה שבאים לחבל בהם, סנואודן עקף אותם השנה בענק. בחור צעיר וממושקף, עובד קבלן, שגם הוא משך בחוטים, אבל לגמרי אחרים. סנואודן הפנה השנה שוב את הזרקור לכך שהפרטיות שלנו הולכת ונעלמת בעידן הדיגיטלי, הראה שגם חברות כלל עולמיות גדולות כמו מיקרוסופט (Microsoft), גוגל (Google) או יבמ (IBM), שאף נתבעה על כך, נעמדות דום כשהן "נקראות לדגל" ובעיקר הדגים לסוכנות הביון הכי חשאית בארצות הברית, ולממשל האמריקני בכלל, מאיפה משתין הדג.

אדוארד סנואודן וגילוייו הראו לאמריקנים שבניגוד לחוקה שלהם ולמה שמספרים להם, הממשל אכן עוקב אחריהם (אם הם רוצים לראות את זה – זאת כבר שאלה אחרת); הסבו לארצות הברית מבוכות דיפלומטיות מול מדינות רבות בעולם כמו צרפת, גרמניה ואפילו ישראל; הביאו את קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, לצאת בחמת זעם על אובמה; רשמו עוד כמה וכמה נקודות במאבק למען חופש המידע; וגרמו לעיתונים ולאתרים הגדולים והמכובדים בעולם לפרסם את מה שעלה מהמסמכים שהוא הדליף בשקיקה.

יחד עם המידע הרב, שהביך את האמריקנים, מביכה הקלות שבה הוא גנב אותו מה-NSA. תחקיר של NBC חשף שכל מה שהוא היה צריך כדי לחדור למחשבים של הסוכנות הרגישה הוא דיסק און קי. אפילו לא ידע טכנולוגי מיוחד. זה עושה את הפארסה, מבחינתם של האמריקנים, גדולה הרבה יותר.

מלבד הגילויים שחשף, סנואודן ראוי להערכה גם עקב המחיר האישי הכבד מאוד שהוא משלם וישלם בעקבות הפרשה. מאזרח עם הכנסה מכובדת ובית נאה בארצות הברית הוא הפך לאויב למדינתו, אדם נרדף, שנאלץ לשהות חודש שלם בנמל התעופה של מוסקבה עד שרוסיה ניאותה לתת לו מקלט מדיני. אלא שמאחר שסנואודן פעל מתוך אידיאולוגיה, הוא היה מוכן לשלם מחיר אישי רב, ועל כך יש להעריך אותו. לא כל אחד מוכן לעבור את מה שהוא עובר למען האמת שלו, למען כולנו.

בעיני רוב האמריקנים, אדוארד סנואודן נחשב לבוגד. בעיניי הוא נחשב אדם אמיץ, שהקריב רבות מעצמו כדי להראות לנו עד כמה הפרטיות שלנו קלה כל כך לחדירה בעידן הדיגיטלי. עד כמה היא, ב-"אדיבותן" הרבה של החברות הגדולות, שאנחנו לקוחות שלהן, מטבע עובר לסוחר. עד כמה עלינו להיזהר בשימוש במכשירים החכמים, שיש בהם אמנם הרבה מאוד תועלת אבל יכולים גם להוות פוטנציאל לנזק עצום. ועוד דבר חשוב: עד כמה, בכל פעם שמנפנפים בפנינו ב-"שיקולי ביטחון" ובדרישות להקריב את הפרטיות שלנו "למען המלחמה בטרור", כדאי לנו לחשוב האם זה נכון או ש-"מסבנים" אותנו.

סנואודן טוען שהוא כבר ניצח, אלא שנראה שבסופו של דבר, הפרשה שקרויה על שמו לא תשנה הרבה. היא אמנם תימשך גם בשנה הבאה והוא יוציא מהמאגר שלו עוד מסמכים רבים, אבל העולם ימשיך לנהוג כמנהגו, פחות או יותר. לראייה, הדו"ח שהגישה לא מכבר ועדת המומחים לאובמה בעקבות הגילויים של סנואודן מתיר לביון האמריקני להמשיך במעלליו, גם אם בשינויים קלים. מה גם שקרוב לוודאי שכמו שבמקרים רבים בהם נחשפו סודות של ארגוני ביון הם ידעו להתגבר על זה – כך יהיה גם הפעם. אלא שכל זה לא גורע מהמעשים של סנואודן, שהרעידו ועוד ירעידו את העולם. ועל כך, גם אם זה נדוש, מגיע לו תואר איש השנה.