השבוע שהיה

המאבק להסרת החרם על ישראל

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ונשיא המדינה, שמעון פרס, ששוהים כעת בפורום הכלכלי העולמי בדאבוס שבשוויץ, משקיעים מאמצים בשהותם שם לקדם את תעשיית ההיי-טק בישראל. נתניהו נפגש עם מנכ"לית יאהו! (!Yahoo), מריסה מאייר, ועשה נפשות למען החדשנות הישראלית ומשיכת השקעות של עסקים בינלאומיים בארץ. יש לברך אותם על כך ולקוות שכתוצאה מהפגישות שם אמנם ייוולדו עסקות חדשות שיחזקו את התעשייה הישראלית.

מפגש הצמרת הבינלאומי בדאבוס היה מאז ומתמיד תשתית טבעית לעשיית עסקים בתחומים שונים, במיוחד בהיי-טק. השילוב של מנהיגי צמרת עם טייקוני עסקים והיי-טק שמגיעים לשם מניב בדרך כלל התחלות של מיזמים, שמבשילים כמה שנים אחר כך.

ערב צאתם של פרס ונתניהו לדאבוס פרסמו 100 אנשי עסקים בכירים מישראל הצהרה משותפת ממנה עולה כי החרם הכלכלי על ישראל, שכבר מורגש באירופה ובארצות הברית, עלול לגרום נזקים חמורים לכלכלה הישראלית, ולכן קראו לממשלה להתקדם בתהליך המדיני. בין החותמים על העצומה היו ד"ר יוסי ורדי, בני לנדא, מייסד אינדיגו, מוריס קאהן, ממייסדי אמדוקס, ועוד תעשיינים ואנשי עסקים.

הקריאה התקבלה ברגשות מעורבים וכרגיל במקומותינו, הדיון היה לגופם של אנשים במקום לגוף ההודעה ומשמעותה. זו כמובן תגובה הזויה וחסרת בסיס, שכן במהות ידוע הוא שמזה יותר משנה, החרם הכלכלי והאקדמי על ישראל תופס תאוצה והעסקים הישראליים מתחילים להרגיש אותו היטב, גם בהיי-טק. הדברים מדאיגים דווקא לאור העובדה שבשנים האחרונות נוצרה מציאות, לפיה מקבלי ההחלטות בעולם ומובילי דעה השכילו להפריד בין הוויכוח שיש להם עם ישראל בנושא הפלסטיני להכרה במעמדה הבינלאומי כמובילה טכנולוגית.

חלק מאותם אנשי עסקים ישראליים שהתריעו נסעו בעצמם לדאבוס והם עושים שם מאמצים כדי לחזק את קו ההגנה התדמיתי האחרון של ישראל, כמדינה שכדאי ורצוי לעשות בה עסקים, להשקיע ולהצליח. לפי דיווחי כלי התקשורת, הכנס בדאבוס הוא גם פוליטי, בזכות הופעת הכוכב התורן – נשיא איראן. דבריו של רוחאני רחוקים מאוד מלחזק אנשי עסקים להשקיע בנו. ככל שזה נראה כרגע, זה לא יהיה קל בכלל.

איך ירדו לטמיון 2.3 מיליארד דולר?

אם כבר עוסקים בחרם ובהשפעתו על הכלכלה, הנה עוד סיבה טובה שיכולה לשמש את אלה שפועלים כעת בעולם נגדנו ומנסים למנוע השקעות בישראל: IVC פרסמה את הדו"ח השנתי שלה על היקף הגיוסים של חברות ההיי-טק הישראליות. הנתונים שעולים ממנו מעודדים ומצביעים על גיוסי שיא מאז שנת 2000, שנת המשבר הגדולה: 662 חברות גייסו ב-2013 סכום כולל של 2.3 מיליארד דולר. מדובר גם בזינוק של 14% לעומת 2012. אלא שבהמשך הדו"ח נחשפת הבושה האמיתית, שאינה חדשה: עדיין, משקלם של המשקיעים הזרים גדול יותר מאשר זה של עמיתיהם הישראלים.

עד כאן ניחא. המשפט המעצבן יותר והמקומם הוא שמבין הישראלים, משקלם של הגופים המוסדיים שואף לאפס. גופים מוסדיים, למי שלא יודע, הם אותם בנקים, קרנות פנסיה, קרנות השתלמות, חברות ביטוח ועוד כמה שחקנים מרכזיים בשוק ההון בישראל. מזה שנים, מאז שקמה תעשיית ההיי-טק שלנו, גופים אלה מסרבים להשקיע בה. זו, אגב, אחת הסיבות להולדתן של קרנות ההון-סיכון. אלה מילאו את מקומם של הבנקים, שסירבו לתת כסף ליזמים צעירים שאחר כך הפכו למיליארדרים. הבעיה היא שגם הקרנות צמצמו את השקעותיהן. הן מחפשות את הכספת שבה הכסף שלהן יהיה בטוח ובכך, למעשה, מייתרות את המילה "סיכון" מאופי פעילותן.

עניין כניסתם של המשקיעים המוסדיים להשקעות בהיי-טק הוא סיפור ארוך, שנדון בכל הפורומים המקצועיים והמשפטיים. אין זה נכון שהרגולטור אוסר על הקרנות להשקיע. בשנים האחרונות, בנק ישראל ריכך מאוד את המדיניות שלו בנושא זה, ואפשר לומר שגוף מוסדי שרוצה להשקיע בחברת סטארט-אפ לא ייתקל בכל מניעה רגולטורים שהיא.

אז למה הם לא משקיעים? כי אין מי שמחייב אותם לעשות, אין מי ששומע לזעקות התעשיינים והיזמים, שטוענים שהגיע הזמן שמדינת ישראל תכיר בתעשיית ההיי-טק שלה כתעשייה לכל דבר ולא כגוף של מהמרים.

אם נחזור לדו"ח, מאחר שהמוסדיים ושוק ההון הישראלי אינם שותפים מרכזיים להשקעות בחברות ההיי-טק הישראליות, יוצא שהבורסה והמשק בארץ כלל לא נהנים מהגידול בהשקעות. 2.3 מיליארד דולר שיכלו לתת זריקת עידוד לבורסה באחד העם יפרנסו בכבוד את קרנות הפנסיה של הכבאים בניו-יורק, את קרן ההשתלמות של עובדי הבניין בפריז ועוד שורה של גופים בעולם. נכון שלמרות החרם ולמרות האזהרות, הגופים האלה לא מהססים לשים את כספם בהיי-טק שלנו, אבל גם לנו מגיע. מי שיש לו הסבר הגיוני למצב זה מוזמן לשלוח אותו אלינו.

כשמנהל השיווק מפרגן למנהל הטכנולוגיות

השבוע פרסמנו ראיון נדיר עם סמנכ"ל השיווק של ישראכרט, יגאל ברקת. למה הוא נדיר? כי ברקת הקדיש חלק גדול מהתשובות שלו לפרגון ענק לסמנכ"ל הטכנולוגיות של החברה, רונן זרצקי.

בחודשים האחרונים אנחנו מרבים לכתוב על מערכת היחסים העכורה בין המנמ"ר למנהל השיווק, על רקע חדירת הדיגיטל לפעילות של הארגון. המעורבות של מנהלי השיווק ביישום תהליכים דיגיטליים הדליקה נורה אדומה בקרב המנמ"רים. מחקרים של חברות כמו גרטנר (Gartner) הגדילו את ההיסטריה שלהם, מאחר שהם צפו בין היתר שבתוך חמש שנים, תקציבי השיווק יהיו גדולים יותר מאשר תקציבי ה-IT. אבל שיחה מלב אל לב עם ברקת הוכיחה שדיבורים לחוד ומעשים לחוד. ברקת הבהיר חד משמעית, בשפה שאינה משתמעת לשני פנים: ללא הסיוע של סמנכ"ל הטכנולוגיות ואנשיו, לא היינו יכולים לבצע את המהפכה הטכנולוגית שעשינו בחברה ושבגינה קיבל ברקת את תואר איש השיווק של חודש דצמבר.

המקרה של ברקת וזרצקי הוא דוגמה לסוגיה שאפשר לפתור אחרת, במיוחד כאשר היא מבוססת על מילה שלא משתמשים בה כאן הרבה: פרגון.

נושא המעבר לדיגיטל והחיבור בין המנמ"ר למנהל השיווק יעמוד במרכז אחד הפנלים בכנס KICKOFF2014 של אנשים ומחשבים, שייערך ב-9 בפברואר.