המאמץ להחזרת המוחות: הרבה דיבורים, מעט מעשים

ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת תקיים מחר (ב') דיון מיוחד לרגל זכייתם של פרופ' אריה ורשל ופרופ' מיכאל לויט בפרס נובל לכימיה. לצד דברי הברכה לשני הזוכים, תדון הוועדה בנושא כאוב החוזר ועולה על שולחנה ועל שולחן ועדות אחרות בכנסת: בריחת המוחות מישראל. הדיון יתקיים ביוזמתם של מספר ח"כים: שמעון אוחיון, בעז טופורובסקי, אברהם מיכאלי, ישראל אייכלר ונחמן שי. לקראת הדיון הכין מרכז המחקר של הכנסת מסמך המתאר את בעיית בריחת המוחות, אילו רעיונות הועלו בעבר, מה נעשה ומה אפשר עוד לעשות.

הכנסת נדרשה לנושא בריחת המוחות פעמים רבות וכבר ב-1983 הבטיח משרד המדע להקים מרכזים למשיכת ישראלים השוהים בחו"ל. בדיון שהיה בוועדת החינוך ב-2008 ציין ח"כ מיכאל מלכיאור כי תופעת בריחת המוחות קשורה בהעדר אסטרטגיה ותכנון ארוך טווח בתחומי המדע והאקדמיה. שנתיים לאחר מכן התריע יו"ר דאז של ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת, ח"כ זבולון אורלב, כי "איכות המחקר בישראל נפגעת בגלל הקיצוצים בתקציב ההשכלה הגבוהה". לפני כמה חודשים נדרש לנושא שר החינוך, שי פירון. הוא הציב יעד של הגדלת מספר חברי הסגל באוניברסיטאות ל-5,000 איש עד 2015 לעומת 4,300 כיום. במכללות התחייב השר להגדיל את סגל ההוראה ל-2,000 איש לעומת 1,600. אם וכאשר יצליח השר לממש את תוכניתו, ייתכן שחלק מהתקנים החדשים שיוקצו לאקדמיה יופנו לטובת קליטת אותם מוחות ישראליים שרועים בשדות זרים.

כמה מוחות ישראליים נמצאים בחו"ל?
כמה ישראלים שוהים בחו"ל ומוגדרים כמוחות שברחו מהארץ? אין ולו גורם אחד מוסמך שנותן מספר מדויק. על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בנתונים שנכונים לשנת 2011, כ-4.9% ממקבלי התארים מהמוסדות להשכלה גבוהה בישראל שוהים בחו"ל שלוש שנים ומעלה, ו-10.5% מכלל בעלי תואר שלישי מוגדרים כ-"מוחות שברחו".

כאן צריך לעצור ולהבהיר שהנתונים לא מבחינים בין אקדמאים שהשתלבו באקדמיה בחו"ל לבעלי השכלה אקדמית שמועסקים בהיי-טק בעמק הסיליקון, או במקומות אחרים, ובעבר עבדו בארץ.

לעומת זאת, מוסד שמואל נאמן מצא במחקר שערך כי 16% מכלל בעלי תואר שלישי עזבו את ישראל בעשור האחרון ולא שבו. בשבדיה ובגרמניה, לשם השוואה, רק 3% מבעלי תואר שלישי עוזבים את המדינה. באופן לא מפתיע, המספר הגדול ביותר של מוחות בעלי תארים מתקדמים שעזבו את ישראל הוא בין בוגרי הרפואה – 643 איש עד לשנת 2010. מספרם של בוגרי המתמטיקה ומדעי המחשב עמד על 204.

מחקר של פרופ' דן בן דוד הראה כי שיעור הישראלים האקדמאים במוסדות להשכלה גבוהה בארצות הברית גבוה בהרבה יחסית למדינות אחרות ש-"מייצאות" מוחות לחו"ל. לשם השוואה, על כל 100 אנשי סגל ישראלים שנשארים בארץ יש 29 אנשי סגל כחול לבן בארצות הברית ואילו על כל 100 צרפתים בצרפת – רק 3.4 צרפתים מחוץ לה.

אז מה עושים? כמקובל במקומותינו, בעיקר מדברים, או, אם תרצו, מכנסים סיעורי מוחות כדי  לנסות להתמודד עם התופעה. זאת, על בסיס הכרה מבוססת מחקרים לפיה תופעת ככל שהכפר יהיה יותר גלובלי, כך תגדל ההגירה של מוחות, בעיקר בגלל שינויים במדיניות ההגירה של מדינות מובילות כמו ארצות הברית ובריטניה. ביוני האחרון הושקה עוד תוכנית להשבת אקדמאים, שמדברת על פעולת איגוף אסטרטגית של כל המשרדים לטיפול במוחות ששוהים מחוץ לישראל – דבר שלא היה מובן מאליו עד אז. מאחר שהתוכנית בחיתוליה, אי אפשר עדיין לדבר על מדדים ותוצאות, לבדוק האם היא מצליחה או נכשלת. בנוסף, נמשכות תוכניות של המועצה להשכלה גבוהה להפעלת מרכזי מצוינות, שיוקמו בהדרגה עד 2019 ויהיו תשתית למחקר חדשני ולמיצוב ישראל בחזית המחקר. אחת התוצאות הנלוות לכך היא החזרת המוחות מחו"ל עם תנאים אטרקטיביים. במקביל, מעודדים גורמי ממשלה את האוניברסיטאות לקלוט ישראלים ששבו מחו"ל, בעיקר על חשבון חברי סגל שפורשים, אלא שגם כאן אין נתונים מדויקים. בתשובה לשאלת עורכת המחקר של הכנסת כמה אנשי סגל מחו"ל נקלטו במוסדות ניתנה התשובה: "רבים ששבו משם".

הטיפול בסוגיית בריחת המוחות סבוך מורכב. מצד אחד יש רצון של כל הגורמים להחזיר את הבנים והבנות הביתה, אבל מצד שני, לא בטוח שמדינת ישראל ערוכה לספק את כל הצרכים של אותם מוחות.

לא בורחים לשום מקום
ובכלל, אם מותר לכותב שורות אלה להציע: לפני שמתחילים לטפל בסוגיית המוחות, מן הראוי שנשנה את הטרמינולוגיה. ישראלים שעובדים בחו"ל, בין באקדמיה ובין בתעשייה, אינם "מוחות שברחו". הם לא נמלטו משום מקום ולא עזבו רק כי היה להם רע פה. באופן טבעי, בחלק מסוגי המקצועות בהם הם מתמחים, אפשרויות ההתפתחות הן מעבר לים, ולפעמים המעבר הוא דבר מתחייב. העובדה שחלק מאותם אלה שיוצאים ל-"לימודים" בחו"ל לא חוזרים נעוצה גם במצב הכלכלי-חברתי בארץ. היא קשורה לאופי הפעילות של הממשלה לעודד את התעשייה הישראלית, האלקטרוניקה, ההיי-טק. זו שמייצרת ומהווה מחצית מסך הייצוא הישראלי.

כל עוד הממשלה לא תשנה את השיח הציבורי סביב ההיי-טק ותמשיך לייצר נרטיבים לפיהם אקזיט זה IN ותעשייה זה OUT, הכנסת תקיים עוד הרבה דיונים על מוחות שהיגרו מישראל ועדיין לא תימצא הנוסחה להחזיר אותם הביתה. בינתיים נמשיך כנראה ליהנות מהשקעות העבר ויתקיים אחת לשנה דיון חגיגי לרגל זכייתם של ישראלים בפרסים בין לאומיים.