מה אפשר ללמוד מההצלחה של תפיסת האונייה?

בדרך כלל, אני כותב בטור על נושא מרכזי אחד, באבחה אחת. הפעם בחרתי לחרוג מהמתכונת הרגילה של הטור ולחלק אותו לארבעה חלקים, שכל אחד מהם מתקשר לתחום אחר ולמשותף בינו לבין העולם העסקי.

המשותף לביטחון ולעסקים
אפשר לסכם את הצלחת מבצע "חשיפה מלאה" לתפיסת אוניית Klos C, שהובילה נשק לעזה, בחמישה מאפיינים: מודיעין איכותי, תכנון מדוקדק, ביצוע מופתי, חשאיות והפתעה, וכן יחסי ציבור והסברה.

המאבק "בין המלחמות" הוא אינסופי ודורש מגורמי הביטחון תשומת לב מתמדת ותפוקות רציפות. אי אפשר לשקוט על השמרים, העיניים צריכות להיות כל הזמן פקוחות, האוזניים כרויות, עם תכנון חלופות לתגובות והבטחת מוכנות. "הראש היהודי צריך להמציא לנו פטנטים" כל הזמן ו-"בתחבולות תעשה לך מלחמה" צריך להיות מוטו גם בשגרה.

והנה לכם, התורה כולה לניהול עסקי מוצלח וניצחון בתחרות. אלה הפרמטרים הנדרשים גם במלחמות השיווק וזו ההתנהלות שצריך לקיים גוף עסקי שרוצה להוביל ולהצליח.

המשותף לספורט ולעסקים
באחרונה התקיים מרתון תל אביב והפיד בפייסבוק (Facebook) התמלא (שוב) בתמונות אצנים מזיעים ומחייכים. נדמה שכל העולם רץ – חוץ ממני, ולא רק במרתון הזה. גם במרוצים של כפר סבא, מודיעין וגבעתיים, ועוד מעט במרתון ירושלים. נדמה שטרנד הריצות סוחף את כולם. מי שלא רץ -נמצא בחופשת סקי, שזה עוד טרנד מתחזק. התשובה הנפוצה לשאלה "מה לך כי תרוץ?" היא: "מאמץ קשה, אבל תחושת סיפוק עילאית בסיום". התשובה הנפוצה לשאלה: "מה קרה לרגל שלך?" היא: "הייתי בסקי, החלקתי והיא נשברה", אולם יש כאלה שמוסיפים לה, למען האגו: "לא, לא בסקי עצמו, אלא על המדרכה, כשהסתובבנו בעיירה".

והנה לכם, התורה כולה לניהול עסקי מוצלח וניצחון בתחרות. רק מאמץ מתמשך ומצוינות מאפשרים להתמודד עם האתגרים בהשגת המטרות ולהגיע לסיפוק עם התוצאות. רק עם סובלנות לכשלונות אפשר לצפות להצלחות.

המשותף לסוגיית המגדר ולעסקים
בסוף השבוע האחרון צוין יום האישה הבינלאומי. במשך כל השבוע שקדם לו התפרסמו נתונים על כמות המנהלות מול המנהלים, רמת השכר של נשים מול גברים, כתבות על נשים מיוחדות, ראיונות עם נשים מובילות ועוד. ואני קורא ומשתאה: מה לנו כי נעסוק באופן כזה בסוגיית המגדר? למה זו בכלל עדיין סוגיה? מדוע צריך בגופים ציבוריים תקנות וחוקים שיחייבו מינוי נשים? בעבר עבדו תחתיי שתי מנהלות בכירות, שלא התביישו לציין בפניי שהן מעדיפות שתחתן יעבדו מנהלים גברים. מוזר ומקומם. מנגד, אני קורא על מנהלות שמתגאות בכך שהן מקיפות את עצמן בנשים בלבד. מוזר ומקומם לא פחות.

והנה לכם, התורה כולה לניהול עסקי מוצלח וניצחון בתחרות. במינוי מנהלים ובעלי תפקידים צריך להתייחס ליכולות, ניסיון וכישורים, ללא הבדל בין נשים לגברים, כמו גם ללא התייחסות לגילאים. זאת עוד תופעה פסולה: ביטול מוכשרים בני 40 או 50. למנות את מי שהכי מתאים, בלי שום קשר לסטטיסטיקות ומספרים.

המשותף לסרטים ולעסקים
ראיתי בזמן האחרון שני סרטים המבוססים על סיפורים אמיתיים – "12 שנים של עבדות" ו-"איש המסילה". גם מי שעוד לא ראה יכול להמשיך לקרוא את הטור, אני לא מפרסם כאן ספויילרים.

הסרט הראשון מביא את סיפורו של נגן כינור שחור וחופשי שנחטף לעבדות בארצות הברית של אמצע המאה ה-19. מאבק הישרדות. הסרט השני מספר על כך ששנים לאחר ששוחרר מהשבי היפני במלחמת העולם השנייה, קצין בריטי בדימוס פוגש את אחד משוביו. מאבק הישרדות. להבדיל, ראיתי גם את "נון-סטופ", סרט פעולה הוליוודי קלאסי על איש ביטחון במטוס נוסעים מעל האוקיינוס, שמתמודד מול סחטנות ואיומים מידיים להרוג אנשים. שוב – מאבק הישרדות.

והנה לכם, כל התורה כולה לניהול עסקי מוצלח וניצחון בתחרות. גם בעסקים, כדי לנהל מאבקי הישרדות בהצלחה נדרשות סיבולת, התמדה ורוח איתנה.