בניגוד לציפיות

בניגוד לציפיות, לא עליתי במשקל אחרי הזלילות של פסח ויום העצמאות (לא שחסר לי).
בניגוד לציפיות, מכבי עלתה לפיינל פור (למגינת ליבם של האדומים).
בניגוד לציפיות, ריאל מדריד השפילה את באיירן מינכן (אולי מפני שבאיירן אדומים).
בניגוד לציפיות, ג'ון קרי לא הצליח להשיג הסכם (אולי בגלל ניהול לא נכון).
בניגוד לציפיות, הנסיך הארי אכזב את המלכה עם הפרידה (ומנגד, ג'ורג' קלוני הכריז על חתונה).
בניגוד לציפיות, המדד עלה רק בשיעור מסוים, בנק ישראל העלה את הריבית, הוריד את הריבית (ועוד הרבה תחזיות כלכליות).
בניגוד לציפיות, התאומות מלול לא זכו ב-"היפה והחנון" (לא שעקבתי, נשבע – נתקלתי בידיעה המרעישה כשגיגלתי "בניגוד לציפיות").
בניגוד לציפיות, יוסף, שנמכר ונשלח על ידי אחיו למצרים, מגיע בסופו של דבר לתפקיד הרם ("ויוסף הוא השליט על הארץ… ויבואו אחי יוסף וישתחו לו אפיים ארצה", בראשית, מ"ב, ו).

כל כך הרבה דברים קורים בניגוד לציפיות. אין ברירה אלא להגיע למסקנה שהבעיה היא של המצפים והציפיות ולא עם העובדות וההתפתחויות. אין ברירה אלא להגיע למסקנה שחייבים להתאים ציפיות, ולא לחיות רק על פי תקוות ועל הפתעות. אין ברירה אלא להגיע למסקנה שהמרחק בין שמחות לאכזבות הוא כגודל הציפיות.

בשירו "זה לא מה שהזמנתי" כותב דני סנדרסון: "היו לי תקוות רבות, ציפיות מהעולם. חשבתי בנעוריי שהכול יהיה מושלם… הבנתי מהר מאוד: במכונה של החיים לא כל מה שמבקשים לבסוף גם מקבלים".

בעולם הארגוני מוכר המונח "תיאום ציפיות". ידוע הוא שצריך לתאם ציפיות בין מנהלים ועמיתים, בין גופים, עם עובדים, ספקים ולקוחות. גופי משאבי אנוש בארגונים משקיעים רבות בהטמעת הנושא במסגרת קליטת עובדים, מינוי מנהלים חדשים, הגדרת יעדים ושיחות משוב תקופתיות. למרות כל זאת, יש בארגונים, אצל מנהלים ועובדים, לקוחות וספקים, הרבה מאוד כעסים ותסכולים. למה? איך זה יכול להיות? איך מתגברים על החולי הזה?

אני מציע לאמץ גישה של ניהול ציפיות ולא להסתפק בתיאום ציפיות. ההבדל בין השניים הוא מהותי. בעוד תיאום ציפיות הוא תהליך טכני, נתמך בנהלי עבודה ומתבצע בשלבים מוגדרים (למשל התקשרות עם ספק ושיחת משוב ויעדים), ניהול ציפיות, אם מתבצע נכון, הוא דרך חיים, סגנון ניהול, תרבות ארגונית. מדובר בתהליך שנמשך ברציפות, על פני זמן ולמשך כל התקופה הרלוונטית. אימוץ גישה כזו יחלחל לתוך כל החלטה, סיכום, משימה ודיון באופן טבעי וזורם את הציפיות שיש מכל המעורבים. ניהול ציפיות רציף, בניגוד לתיאום ציפיות, יוביל גם לגמישות רבה יותר בהגדרתן, בהתאמה שוטפת שלהן על בסיס ניסיון מצטבר והיתכנות העמידה בהן.

לכאורה, נכון להקטין ככל האפשר את הציפיות, עד כדי ויתור עליהן. כך, כל מה שיושג ישביע רצון. זו טעות חמורה. נכון דווקא להגביה את רף הציפיות, כדי להשיג יעדים ושיפורים, אלא אם כן מדובר בזוג נשוי. כמובן שרף הציפיות צריך להיות ריאלי, מותאם למציאות, ולכן עליו להיות מתמשך ועם מידה של גמישות.

אנשים וארגונים חווים הרבה מאוד אנרגיה שלילית סביב עניין הציפיות, שמובילה לפגיעה בתוצאות. אימוץ הגישה של ניהול ציפיות, בחיים ובעבודה, ייצר אנרגיה חיובית יותר, ינסך שמחת חיים, ישפר את איכות החיים ויגביר את הסיכויים לצאת בכל יום מהעבודה עם חיוך על הפנים, ולהגיע הביתה מלאי חיוניות, להמשיך את הערב בכיף עם המשפחה והחברים.