ביכורים בסכנת הכחדה

חג השבועות מצוין גם כחג הביכורים. על פי המקורות, החל מחג השבועות ועד לחג האסיף נהגו להביא לכוהנים בבית המקדש את הפירות הראשונים של היבול החקלאי לאחר חג הקציר. אבל מאז ימי בית המקדש קיבל המונח ביכורים משמעויות שונות שכולן מדברות על התחלות חדשות, זרעים ראשונים של תוצרת פרי עמל שנזרע בזמן, טופל וכמובן זכה לחסדי שמיים בחורף ובאביב.

בהקשר של ענף ההיי-טק, ההתחלות החדשות הם הסטארט-אפים, שנוסדים על ידי צעירים חדורי יוזמה וחסרי מנוח. הם זורעים את זרע הרעיון, הבסיס לכל אקזיט מוצלח, ויוצאים למסע הארוך והקשה של גיוס משאבים ואנשים, ובעיקר פריצה לשווקים חדשים שיאמצו את הטכנולוגיה הזו.

אולם, בניגוד לביכורים החקלאיים, שתלויים לא מעט בחסדי שמיים, הביכורים הטכנולוגיים תלויים בחסדי אנשים, בעלי ממון (קרנות הון-סיכון למיניהן ומשקיעים פרטיים) ובעיקר בפוליטיקאים. אלה האחרונים קובעים בין היתר את תקציב משרד הכלכלה, המממן בין היתר את המדען הראשי, שהוא השער המרכזי של ישראל שדרכו נכנסים כל מבקשי התמיכה ברעיונות ויזמות, מנהלי חברות צעירים ויזמים. התקציב של המדען נמצא מאז ומתמיד בחסר, ומכאן שיש חוסר יכולת לספק את כל הביקושים.

באופן טבעי, תפקידה של המדינה בעידוד פיתוח ויזמות טכנולוגית הוא לסייע ליזמים בשלבים הראשונים. הסטטיסטיקה בחמש השנים האחרונות מלמדת שמרבית הקרנות הישראליות, הפרטיות והציבוריות, נמנעות מלהשקיע בחברות Seed, כלומר – בחברות שהנכסים העיקריים שלהן הם רעיון, התחלה של מוצר והרבה מאוד חלומות.

אותן קרנות הון-סיכון שכחו איפה שהוא באמצע את הדרך את המילה "סיכון", והן משקיעות בחברות בוגרות, שכבר עברו סבב אחד או שניים, שם רמת הסיכון נמוכה יותר. ניתן לומר שבמהלך עניינים רגיל, המדינה היא זו שצריכה הייתה להיות הקטליזאטור שיסייע לחברות צעירות בתחילת דרכן. המדען הראשי, בכוחותיו הדלים, עושה כל שביכולתו לסייע, אבל יש גם גבול לכושר הלהטטנות שלו.

לא מכבר הזהיר סגן המדען הראשי, אבירם ז'ולטי, בכנס של דלויט (Deloitte), כי ברור שהביקושים שמופנים ללשכת המדען הראשי ב-2014 הם פי ארבעה ממה שהוא יכול לתת. לא צריך להיות כלכלן דגול כדי להבין שעם תקציב של 1.5 מיליארד שקלים, שכמעט שלא השתנה בחמש השנים האחרונות, אפשר לעשות לא מעט, אבל בוודאי לא ביחס לביקושים. ובהעדר ביקושים, תעשיית הסטארט-אפים מתנהלת לה בקצב הולך ויורד, שמבריח משקיעים ומקטין את ה-"ביכורים". כלי התקשורת מדווחים בשמחה על כל גיוס וכל אקזיט, במיוחד אם הקונות הן חברות זרות, אבל הם לא מדווחים על עשרות ואולי מאות שמשקיעים שנים רבות מחייהם והונם כדי לפתח רעיונות מבריקים. בנוסף, לא נמצא הצדיק בירושלים שייקח יוזמה וישנה מעט את המציאות.

המדינה צריכה להקל על היזמים
לא, המדינה אינה צריכה להיות היזמית והבעלים של סטארט-אפים, אבל היא צריכה לאפשר להם יותר מסלולים, יותר גמישות ובעיקר תהליכי אישור וטיפול זריזים יותר. לא מעט יזמים שתוכנית ההשקעות שלהם כוללת גם סיוע מהמדען בדרך זו או אחרת מוותרים על התענוג מראש, בגלל הביורוקרטיה, האיטיות והקשיים הרבים שנערמים עליהם.

גם כאן, למען האיזון, צריך להיאמר שבכל שנה מפעלי המדען מנפקים הצלחות לא מעטות, אבל אנחנו לא יודעים כמה מהפוטנציאל בוזבז או בוטל בגלל חוסר מוטיבציה של המשקיעים לקחת סיכונים רבים כל כך. אי אפשר לכמת את זה בשום דרך, אבל לכולם ברור שהפוטנציאל גדול בהרבה ממה שיש כיום.

תופעות נוספות, ותיקות וידועות מאוד, הן הביורוקרטיה הישראלית, שאוכלת כל חלקה טובה; חוסר האחידות במסרים ובמדיניות בין המשרדים השונים; העדר תוכניות מגירה שתואמות את המציאות; חוסר יציבות במדיניות הכלכלית, עם תקציבים שנקבעים אחת לשנתיים או לשנה; ועוד כל מיני זיגזגים שהם הקווים האדומים של כל יזם שמתכנן את פעילותו לחמש השנים הבאות.

כל אלה אינם גזירות משמיים, אלא תהליכים שאנחנו, העם הנבחר, שחזר מהגלות אחרי 2000 שנה, יכולים לשנות ועל ידי כך להצעיד את הכלכלה הישראלית לגבהים חדשים.