"על זכויות יוצרים, תוכנות מחשב, מונופולים, תחרות ומה שביניהם"

"על זכויות יוצרים, תוכנות מחשב פונקציונליות, מונופולים, תחרות ומה שביניהם, בשאלות אלו עוסקת התובענה שלפניי", כך פתחה השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן את פסק הדין שלה בעניין דנ-אל פתרונות תוכנה מתקדמים בע"מ נגד גיל סנפיר.

מדובר בפסק דין חשוב, שנכתב על ידי שופטת אמיצה ויצירתית, אולם לא תמיד פסיקותיה מחזיקות מעמד בפני ערכאת הערעור – בית המשפט העליון.

מהותו של התיק היא סכסוך בין חברה – דנ-אל – שיצרה לפני כ-15 שנים תוכנה לתפעול וניהול תיקי ניירות ערך ומוצרים פיננסיים, לבין גיל סנפיר, מהנדס מערכות מידע בהשכלתו, הבעלים של בית תוכנה שמתמחה בניתוח מערכות מידע, אפיון צרכים, פיתוח מערכות תוכנה והטמעתן לפי דרישה. דנ-אל תבעה את סנפיר מאחר שלטענתה, שיווק תוכנה שמהווה העתקה של התוכנה שלה, עליה עמלה במשך "150 שנות אדם", כהגדרתה.

במהלך המשפט מונה בהסכמת הצדדים מומחה, על מנת שיקבע האם אמנם מדובר בהעתקה. מסקנותיו היו חד משמעיות: "מצאתי כי קוד המקור לא הועתק, הממשק למשתמש כן הועתק, ובסיס הנתונים הועתק גם הוא… תוכנת סנפיר מעתיקה חלקים מהותיים מתוכנת דנ-אל. הן הממשק למשתמש והן מבנה הנתונים של התוכנה – כל אחד משניהם בפני עצמו הוא חלק מהותי של תוכנת דנ-אל, ועל אחת כמה וכמה בהצטברותם ביחד. שניהם אכן הועתקו מתוכנת דנ-אל לתוכנת ספיר".

אף על פי כן, סנפיר העלה טענה מעניינת ביותר, שזכתה להתייחסות רבה בפסק הדין: היות התוכנה של דנ-אל מונופול בשוק. הוא ציין כי היא התוכנה השלטת בשוק הישראלי בתחום ניהול תיקי השקעות, מה שאומר שציבור המשתמשים התרגל לממשק המשתמש שלה. משכך, לטענתו, יצירת תוכנה מתחרה בעלת ממשק משתמש שונה לחלוטין איננה ריאלית ועל כן נמנעת תחרות. למעשה טען סנפיר כי בנסיבות העניין, על דיני זכויות היוצרים לסגת אל מול דיני התחרות החופשית.

השופטת אגמון-גונן כתבה בהקשר זה: "השאלות המתעוררות בתיק נוגעות לאיזון בין דיני זכויות יוצרים לדיני התחרות. האם ומתי יש להגביל זכויות קניין רוחני משיקולי תחרות; האם הזכויות המוענקות בקניין רוחני מהוות בהכרח מונופול לפי דיני התחרות, ובאופן ספציפי, האם מותר, כאשר לא הועתק קוד המקור של תוכנה קיימת, לעשות שימוש בממשקים ובמסכים של התוכנה הקיימת לצורך חדירה לשוק וכדי להקל על משתמשים פוטנציאליים".

בפסק דינה המנומק מפרטת השופטת את הרציונאלים בדיני קניין רוחני בכלל ודיני זכויות יוצרים בתוכנה בפרט, עד שהיא מגיעה לאמירות הבאות: "במקרים מסוימים, דיני הקניין הרוחני עלולים להביא להוצאת (או אי כניסת) מתחרים לשוק, תוך פגיעה בתחרות, ובסופו של יום בצרכנים, בחדשנות ובפיתוח עצמם. אחת הדוגמאות לכך הוא נושא התוכנות. אם יצרן גדול של תוכנות שולט בשוק מבחינת סטנדרט תאימות בשוק, לא ניתן לפתח מוצרים קשורים, נלווים או אחרים, מבלי לקבל את הסכמתו – דבר שכרוך, כמובן, בתשלום. כך, השימוש הבלעדי, שניתן באמצעות דיני הקניין הרוחני כדי להגביר חדשנות, יצירתיות המצאה ופיתוח, עלול לפגוע באותן מטרות בדיוק, אם יינתנו זכויות רחבות מדי ללא מגבלות במסגרת דיני הקניין הרוחני".

מכאן, השאלה המתעוררת בהקשר התחרות היא עד כמה לאפשר לבעל זכות היוצרים למנוע ממתחרים לפתח תוכנות דומות, כאשר הדמיון מאפשר כניסה לשוק ודרישה למקוריות בכל שלבי התוכנה עלולה להקשות על המתחרים לעשות כן.

האם הטענה לשוק מונופוליסטי התקבלה?
השופטת אגמון-גונן החליטה לקבל את האפשרות לטענה שהעלה סנפיר אך קבעה כי לצורך כך יש להציג ראיות ממשיות. היא קבעה שסנפיר לא הציג אותן וטען טענה בעלמא:

"אני סבורה שניתן יהיה לקבל טענה זו רק אם יוכח, ראשית, כי לתובעת כוח שוק מונופוליסטי בתחום התוכנות לניהול ניירות ערך או תיקי השקעות, וכן שאכן אין דרך אחרת לחדור לשוק, לבד מהעתקת ממשקי המשתמש כפי שהם. במקרה שלפניי, לאור קיומן של מספר תוכנות בשוק הרלבנטי, כפי שיפורט, לא נראה כי טענה של כוח שוק מונופוליסטי תעמוד לנתבע. כפי שאבהיר, הנתבע כלל לא ניסה להוכיח זאת, והסתפק בהעלאת הטענה לפיה לתובעת יש מונופול המונע ממתחרים להיכנס לשוק".

בסופו של דבר, קיבלה השופטת את טענותיה של דנ-אל, קבעה כי סנפיר הפר את זכויות היוצרים שלה בתוכנה ופסקה שעליו לחדול מלשווק את התוכנה שלו ולשלם לדנ-אל 80 אלף שקלים.

חשוב לציין כי יש לפסק הדין הזה השלכה רחבת היקף: הוא פותח פתח למתחרים בשווקים קיימים ולמעשה מלמד אותם כיצד ניתן, ברמה המשפטית, לחדור לשוק מונופוליסטי תוך כרסום במעמדם של דיני זכויות היוצרים בפרט והקניין הרוחני בכלל אל מול דיני התחרות החופשית. פסק הדין פותח צוהר קטן של תקווה לחברות קטנות ובינוניות, שנאבקות להיכנס לשווקים מונופוליסטיים, לאפשר להם לעשות שימוש בזכויות מוגנות קניין רוחני. מה שהן צריכות לעשות הוא להוכיח שהגוף העומד מולם מהווה מונופול שעושה שימוש לא חסר תום לב בזכויותיו על מנת לסלק את מתחריו מהשוק.

ההכרעה של השופטת אגמון-גונן מוכיחה שייתכן שהוכחת הטענות במקרים מעין אלה קשה, מורכבת ויקרה ביותר, אך יחד עם זאת – אינה בלתי אפשרית.

הכותב עוסק מזה כ-14 שנים בתחום המשפט והטכנולוגיה, והוא מומחה בדיני אינטרנט, דיני מחשבים וקניין רוחני.

האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי והוא בבחינת מידע כללי בלבד. כל המסתמך על האמור לעיל, מבלי לקבל חוות דעת משפטית על בסיס כל העובדות הרלוונטיות, עושה זאת על אחריותו בלבד.