מציאות איומה מול אסקפיזם טהור

הערב שחווינו אתמול (ג') היה מדהים והזוי. תצוגת כדורגל מרשימה ביותר של גרמניה-סאפ (SAP) על המגרש לצד "תצוגת" טילים מחרידה של החמאס מעל שמי חלקים ניכרים מהארץ, כולל גוש דן. מציאות איומה מול אסקפיזם טהור וכדורגל מצוין.

ישבתי אתמול מול המסך עם הילדים אצל חברים בחוץ וראינו את המשחק המדהים ביותר שחזיתי בו מימיי. בין שער לשער שמענו פיצוצים באוויר, קיבלתי ווטסאפים מחברים לעבודה שנמצאים בישיבות ונקראים למילואים, ותוך כדי מראים לי איך הם צופים במשחק באמצעות המחשב. מעל כל זה, הילד הקטן שלי, בן ה-7, שאל אותי בתמימות מדוע בני האדם המציאו טילים. ניסיתי לשדר לו שגרה ולהסיט את תשומת הלב שלו מהאירועים הביטחוניים למגרש. אמרתי לו שמעולם לא ראיתי משחק כזה מדהים ואיזה מסכנים האוהדים הברזילאים שאוכלים להם ת'לב, בפרפראזה על השיר המפורסם של אריק איינשטיין. רק שהוא, כידוע, היה אדום ולא צהוב-ירוק. תוך כדי נזכרתי איך הרגשתי כשדנמרק הביסה את ישראל (5-0, למי שלא זוכר), בעודי יושב ביציעים של אצטדיון רמת גן.

אצלנו אתמול נאלצו אוהדי הכדורגל לנדוד לערוץ 33 (אלה שאין להם HD), כי בערוץ 1 שודרו, מטבע הדברים, דיווחים חדשותיים. הם הצטרפו לשאר העולם, שפחות מתעניין בנעשה בעזה ובדרום ישראל ויותר בנעשה במרקנה. מצד אחד, הם ראו את גרמניה-סאפ מוכיחה שאם אתה מבסס את הפעילות שלך על הגנה חזקה כמו כיפת ברזל ועל התקפות מהירות, חדות ומתואמות כמו של חיילינו בצוק איתן, אתה יכול לשבור שיאים של כיבושים, להפגיז בתוך מספר דקות ארבעה שערים. א-פרופו סאפ וכיפת ברזל, אני מזכיר שיש לחברה הגרמנית מרכז פיתוח גדול בישראל, שמנצל את הכישרון הישראלי, שהמציא דברים רבים בתחומים שונים שמשנים לנו את החיים: הקופקסון, Waze – וטיל היירוט שמציל את חייהם של רבים מאתנו.

כולם שואלים מה קרה אתמול לברזיל-יבמ (IBM). התשובה הראשונה שעולה לראש היא חסרונו של הכוכב, ניימאר. אלא שאני חושב שהסיבה טמונה במקום אחר לגמרי: אם נסתכל על יבמ נראה שלאורך השנים היא ויתרה מרצונה על נכסים רבים, למשל מחשבי ה-PC והביזנס של השרתים, שמכרה ללנובו (Lenovo), ולמרות זאת היא המשיכה להוביל ולהיות מספר 1, אולם אמש היא הופיעה למשחק ללא המיינפריים שלה – וזה כבר סיפור אחר לגמרי. שנים רבות מאוד אמנם מדברים על כך שהגיע סוף עידן המיינפרים, אבל בפועל הוא חי, בועט ובעל חשיבות רבה מאוד לתוצאות של יבמ. ללא הביזנס והאחיזה של יבמ בעולם המיינפרים, היא הייתה מאבדת את קהל הלקוחות החשוב ועסקי הליבה שלה היו חוטפים זעזוע כבד, בדיוק כמו מה שהולך כנראה לקרות לנבחרת ברזיל.

אני לא מזלזל בניימאר, אבל הדגש ששמו הפרשנים על היכולות והחשיבות שלו לנבחרת ברזיל-יבמ ועל החיסרון שלו בהתקפה היה מוגזם. הבעיה האמיתית של הברזילאים הייתה בכלל בהגנה והחיסרון הגדול היה דווקא של הבלם המדהים שלה, טיאגו סילבה, שספג כרטיס צהוב ברבע הגמר, וכך נשארה ההגנה של ברזיל חשופה לחלוטין בחצי הגמר. אין ספק שמה שהיה חסר אתמול לברזיל זה כיפת ברזל ולאו דווקא יכולת התקפה. גרמניה ידעה לנצל את זה ונתנה את הפתרונות הנכונים במקומות הנכונים, כמו שסאפ יודעת לתת פתרונות לארגונים קטנים וגדולים כאחד, ויש לה שלל פתרונות בעולמות הוורטיקאליים. להערכתי, בשלב מסוים הגרמנים-סאפים אפילו "קצת" ריחמו על הברזילאים-יבמים והגולים שהם כבשו במחצית השנייה היו יותר תוצאה של מקריות מאשר מלחץ אמיתי או רצון להביס.

שתי הערות לסיום: ראשית, ראינו אתמול שני חלוצים ענקים – אחד מהם, מירוסלב קלוזה, קבע את שיא הכיבושים במונדיאל, והשני, תומאס מולר, ככל הנראה ידיח אותו כבר באליפות הבאה. החלוץ הצעיר כבש כבר 10 שערים במונדיאלים – והוא רק בן 24…

בסופו של דבר, שאלת השאלות: האם ראינו את האלופה הבאה במשחק חצי הגמר הזה או שמא הזוכה במשחק הערב היא זו שתזכה? למרות מה שאמר הפרשן המלומד דני נוימן, לא בטוח שגרמניה-סאפ תניף את הגביע. אני מזכיר שכבר היו נבחרות שהביסו בשלב מסוים את הנבחרת שמולם ושלב אחר כך עפו מהאליפות. אבל, מצד שני, מדובר כאן על גרמניה-סאפ, כך שיכול להיות שנוימן צודק. כמו שאמר מי שאמר, גם שעון עומד מראה את השעה הנכונה פעמיים ביום.