השבוע שהיה

מבצע צוק איתן מאפשר להעלות על נס את תרומתו של ההיי-טק למשק הישראלי - גם במצב חירום, ואת התוכנה של מערכת כיפת ברזל, שמצילה חיים

הקטר שמוביל את שגרת החירום

בתוך פרק זמן קצר ביותר, כמעט בלי התראה מוקדמת, נקראו מיליונים מתושבי מדינת ישראל להיכנס למרחבים המוגנים. שמי הארץ כוסו בטילים, רקטות וכלי משחית אחרים. בתוך מספר ימים בודד נכנסנו למציאות של "שגרת חירום" – למרות הפעילות הצבאית והטילים, העורף מתבקש להמשיך בחיי שגרה עד כמה שאפשר, בעיקר בהיבט העסקי.

והנה למדנו השבוע שכמו בימי שגרה, ההיי-טק, על מימדיו השונים, הוא הקטר שמוביל את שגרת החירום. משמח לשמוע ולקרוא שלמרות הטילים שעפים ברחבי הארץ, חברות ההיי-טק, במיוחד אלה היצרניות, לא מפסיקות את העבודה לרגע: לא בקריית גת, באינטל (Intel), לא בבאר שבע ולא בקריות ההיי-טק באזורים האחרים.

אין זו הפעם הראשונה. הנושא הזה מהווה נקודה מרכזית ביותר במערכת היחסים בין ישראל לעולם הרחב. ענף ההיי-טק, שמכניס למדינה כמעט שליש מכלל הייצוא, לא יכול להרשות לעצמו לשדר אפילו ברמז שבגלל הטילים פרויקטים נעצרים.

עיניים של רבים מכל העולם נשואות בימים אלה לכאן. בישראל פועלות ענקיות תוכנה וחומרה שמנהליהן בחו"ל עוקבים בדריכות אחרי הפעילות בארץ בזמן חירום.

כאשר משקיעים ולקוחות פוטנציאליים מגיעים לישראל כדי להתעניין בהשקעות ובשיתופי פעולה, אחת השאלות הראשונות שהם שואלים היא: מה יקרה אם יפלו טילים על המפעל? התשובה הישראלית היא שמעולם לא הפסקנו לייצר ולייצא וכנראה שזה מה שיקרה גם בהמשך. לא מעט מהאורחים מחו"ל אינם מסתירים את תדהמתם. "הכיצד?", הם שואלים.

התשובה טמונה כנראה ב-DNA הישראלי והיהודי שלנו. הסתגלות מהירה למצבים שונים, גם אם נראים בלתי אפשריים לאדם הסביר, מחויבות עמוקה ללוח זמנים ולעמידה בפרויקטים, בכל מה שקשור לייצוא.

ההיי-טק, כידוע, אינו עומד בפני עצמו. כל חברה בענף מפרנסת עוד כמה מאות משפחות וביחד הן משפיעות על חלקים גדולים במשק הישראלי, לא רק על המחשבים והטכנולוגיה.

מנגד, יש לא מעט מתחרים שאינם נמנים על אוהדי ישראל, שהיו שמחים לשמוע את ההיפך ולהצדיק את התעמולה שלהם מדוע לא להשקיע כאן. לפני כמה שנים, כאשר אינטל חנכה מפעל חדש בקריית גת, סיפר אהוד אולמרט, אז ראש הממשלה, כי אחד מראשי החברה שאל אותו: "יפה מאוד שאתם רוצים מפעל בקריית גת, אבל מה אם ייפול טיל וישבית את העבודה?" אולמרט סיפר כי הסביר לאותו בכיר שבקריית גת לא נופלים בדרך כלל טילים וגם כאשר הם נופלים בבאר שבע או באחד מיישובי הסביבה, אף מפעל לא מושבת והייצוא של ההיי-טק הישראלי נמשך.

זו המציאות לנגד עינינו גם כעת. אף על פי שטווח הטילים התרחב מאז אותה שיחה בין אולמרט לבכיר באינטל מאוד, וקריית גת כבר מזמן נכללת בו, מרבית העובדים ממשיכים להגיע בבוקר לעבודה, גם בימי צוק איתן. אם צריך, מדי פעם הם הולכים למרחבים המוגנים, עד שניתנת ההוראה שאפשר לחזור. ההערכות של הפרשנים הן שלא מדובר במבצע של "זבנג וגמרנו". נדרשים אורך רוח וסבלנות רבה, שאינה מובנת מאליה, מתוך אמונה שהפעם נזכה לשקט לתקופה קצת יותר ארוכה.

השו"ב שמאחורי הכיפה

אחת הסיבות שהעורף יכול להרשות לעצמו לנהל חיי שגרה בחירום היא מערכת ההגנה כיפת ברזל. העיתונים כבר הכתירו אותה בתואר "כיפת הזהב". ואמנם, המערכת הזו מצליחה ליירט טילים רבים הנשלחים אלינו, מצילה חיים ומסייעת למשק להמשיך לעבוד.

מאחורי מערכת השו"ב הזו, שפותחה בזמן שיא של פחות משנתיים, עומד המוח: מערכת התוכנה שמאפשרת לכיפת ברזל לבצע את עבודתה בדייקנות ובמסירות. מאחורי המוח הזה עומד אל"מ (מיל') נתן ברק, לשעבר ראש אגף המיחשוב בחיל הים וכיום ראש בית תוכנה. הוא פיתח את מערכת שו"ב שמקשרת בין חלקי הסוללות המרכיבות את המערכת שבלב כיפת ברזל, שבנויה מהרבה חלקים.

ברק היה חלק מחברת אמפרסט, שנוסדה ב-1996 על ידי אלי ארלוזורוב, ראובן גמזון ואלכס ארלייבסקי. במקור, החברה פיתחה פתרונות תוכנה לעולם המובייל, אבל המשבר הכלכלי שפקד את העולם בראשית שנות ה-2000 הביא אותה לסוף דרכה. כאשר ברק הצטרף לחברה היא שינתה את שמה לאמפרסט טכנולוגיות, גייסה עוד כסף ממשקיעים והחלה לפתח את מה שהוא הכיר הכי טוב: מערכות שו"ב חכמות, שדפוס פעולתן דומה, וכל מה שצריך לעשות זה לקבוע מנועי חוקים וכללי הפעלה, שמותאמים לכל זירה. לפני כל שיגור של כיפת ברזל מתבצעות אינספור פעולות תחקור, ניתוח וזיהוי המטרה, שאת תוצאותיהן מנתחים האנשים שמפעילים את המערכות הללו ומצליחים ליירט את הטילים הנוחתים על ראשינו.

מה ששכנע את זרועות הביטחון לאמץ את הרעיון של ברק ואנשיו היה הגנריות של המערכת והפשטות היחסית להפעלתה. מבחן האש הראשון היה במבצע עמוד ענן, מבלי שאיש באמת התכוון לכך, ומאז פועלת כיפת הברזל באופן שוטף. מאז תחילת מבצע צוק איתן היא עושה זאת בתדירות גבוהה מאוד.

ההחלטה על ההשקעה בכיפת ברזל לוותה בוויכוחים ומחלוקת קשה. האיש שנלחם עליה בתוך הממשלה היה השר עמיר פרץ, אז שר הביטחון וכיום השר להגנת הסביבה. כן, זה אותו השר שנכנס לתודעה הציבורית כמי שהחזיק את המשקפת הצבאית בצורה הפוכה, אבל ידע להפוך עולמות ולהיאבק על כך שהממשלה תתקצב את המשך הפיתוח של כיפת ברזל. בימים אלה, כאשר אנחנו שומעים במהדורות החדשות וקוראים ברשת שמערכת כיפת ברזל יירטה עוד טיל ועוד רקטה, מן הראוי לזכור את תרומתו של פרץ. וגם אפשר לצפות שכל הפרשנים, המומחים ואנשי הצבא הוותיקים שתקפו אותו, יקומו ויגידו: "סליחה, עמיר – צדקת".

אין דרך טובה יותר לחזק את הטענה הזו מאשר בדברים שאמר ברק לפני כשנה: "כיפת ברזל היא תוצאה של אמונה, חזון והיכולת להביט אל מעבר לרבעון הקרוב".

תגובות

(0)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, דיבה, וסגנון החורג מהטעם הטוב

אירועים קרובים