סוף לסיפור: סאפ אלופת העולם

אשר יגורנו בא: המונדיאל המדהים מכל, לפחות ככל שאני זוכר, הסתיים אמש (א'). לא עוד ציפייה דרוכה למשחקים, לא עוד התרגשות, לא עוד חגיגה של כדורגל. כדי לחזור לכל זה נצטרך לחכות למונדיאל הבא, בעוד ארבע שנים תמימות וארוכות.

ארוך זו גם אחת המילים בה ניתן לסכם את המשחק אמש, הגמר, בין גרמניה-סאפ (SAP) לארגנטינה-אורקל (Oracle). שתי הקבוצות שיחקו משחק מתיש ב-90 הדקות והיו זקוקות להארכה, שרק בסיומה הושגה ההכרעה: האירופים ניצחו את הדרום אמריקנים.

המונדיאל הזה התאפיין בלא מעט קבוצות טובות, והוא התרחש במקביל למציאות ישראלית רעה. בחודש הזה עברנו מחטיפה והריגה של נערים ועד למלחמה בין הרקטות לכיפת ברזל. מטרור ועד למבצע צבאי שאנחנו נמצאים במהלכו בימים אלה.

משחקי הגביע העולמי היו שם כדי להסיט את תשומת הלב שלנו מהאירועים הקשים, לראות את השערים המרהיבים (זהו המונדיאל עם מספר השערים הגדול ביותר אי פעם), להיות עדים למהפכים הרבים, לצפות בנבחרות מלהיבות ולחזות במחליפים שעושים מהפכים במשחק ומוכיחים כמה חשובים המאמן והחשיבה האסטרטגית שלו. ואן חאל, למשל. בשלבים המוקדמים ראינו הרבה מאוד כדורגל מעניין ואטרקטיבי. בשלבים המכריעים האטרקטיביות קצת אבדה והמתח והעצבים שיחקו תפקיד ראשי. ועדיין, הקבוצות הגדולות, שרבים מאתנו כל כך אוהבים, עלו לשלבים הגבוהים ושיחקו משחקים בלתי נשכחים, במיוחד זה של גרמניה-סאפ נגד ברזיל-יבמ (IBM).

לא מרדונה או פלה
שני דברים חצובים בסלע שנשברו במונדיאל הזה הם העובדה שבפעם הראשונה זוכה נבחרת אירופית במונדיאל שמתקיים על אדמת יבשת אמריקה והעובדה שבפעם הראשונה נבחר לכוכב הטורניר שחקן שאיננו כובש השערים המצטיין ולא מגיע מהנבחרת הזוכה. הכוונה היא למסי, ששייך לקבוצה שהפסידה בגמר.

א-פרופו מסי, בטורניר הזה קיבלנו תשובה ברורה לשאלה האם הוא שחקן שמשתווה או אפילו גדול יותר מפלה או מבן ארצו, מרדונה. אין ספק שמסי הוא שחקן גדול והוא הוביל נבחרת מאוד בינונית לשלבים הגבוהים ביותר בטורניר, אבל שחקן שמחמיץ גול בטוח במשחק הגמר ובועט כדור לשחקים בדקה האחרונה כאשר הנבחרת שלו בפיגור לא יכול להיות ברמה אחת יחד עם אגדות הכדורגל הללו. כמו שלארי אליסון, מנכ"ל אורקל, הוא כוכב גדול אבל לא גאון ברמה של סטיב ג'ובס המנוח. אגב, אם תשאלו אותי, מסי הוא ממש לא הכוכב המצטיין של האליפות.

המכה של גרמניה-סאפ
למשחק הגמר הגיעה נבחרת גרמניה-סאפ במורל גבוה עם סיכויי זכייה גדולים לפי כל סוכנויות ההימורים. עוד לפני הפתיחה, ממש לפני העלייה למגרש, חטפה הנבחרת מכה עם הפציעה של חדרה, שהוא המנוע המרכזי שלה במרכז השדה ואחת הסיבות להצלחה הכל כך גדולה שלה באליפות. הפציעה של חדרה לפני המשחק דומה למצב שסאפ הייתה מאבדת את מוצר ה-ERP, שמהווה את הליבה שלה ושעליו נבנתה כל ההצלחה של החברה בשנים עברו.

הפציעה של חדרה "סייעה" לכך שעל אף שגרמניה-סאפ שלטה בכדור, היא הייתה חלשה בחלק האחורי, מה שהביא לכך שהיו לארגנטינאים-האורקלים אין ספור מצבים של "שער בטוח" וכדורים חופשיים מול השוער. למזלם של הגרמנים, הארגנטינאים החמיצו את כל ההזדמנויות הללו. נבחרת גרמניה-סאפ ניסתה לשלוט במשחק ואף הגיעה במהלכו למספר מצבים מעניינים, אבל נראה היה שהלחץ מכריע את השחקנים וגם כשכבר הגיעו למצבים האלה, הם לא הצליחו לייצר בעיטות נורמליות לשער. לאורך כל המשחק, למעט בעיטה אחת בתחילת ההארכה (והגול, כמובן), הגרמנים לא אתגרו את רומרו, השוער של ארגנטינה, והוא לא היה צריך להוכיח את הכישרון שלו.

לקראת סיום המשחק נפרד הקהל באצטדיון ובבתים ממלך השערים של המונדיאלים בכל הזמנים, מירוסלב קלוזה בן ה-36, שהוחלף על ידי מריו גצה הצעיר, הכוכב העולה של הנבחרת הגרמנית. החילוף הזכיר לי את המהלך האחרון של סאפ בתחום חבילת היישומים בעולם משאבי האנוש. החברה רכשה לפני מספר שנים את סקסס פקטור, שמייצרת חבילת יישומים מבוססת ענן בעולם משאבי האנוש והחליפה את המודול הקיים של סאפ בתחום. הרכישה הזאת היא בינגו אמיתי, משום שמאז שהיא קרתה כבש המוצר את שוק יישומי משאבי האנוש הארגוני בעולם, וסאפ חדרה לארגונים חדשים והחליפה את יישומי משאבי האנוש המבוססים על המוצר הישן שלה בארגונים קיימים. בדומה לסקסס פקטור, גצה הצליח לעשות את מה שכל חבריו – וגם השחקנים של ארגנטינה-אורקל – לא הצליחו ובדקה ה-113, ממש לפני סיום ההארכה, הוא קיבל כדור מבריק משורלה, עצר אותו בחזה ומהאוויר בעט אותו לתוך השער. גול ששווה אליפות.

ארגנטינה-אורקל הפתיעה ולמעט מסי, שפשוט לא הופיע, הפגינה משחק לא רע בכלל, למעט ההחמצות שלהם. אין לי ספק שאם שחקני ארגנטינה היו מועסקים באורקל, לארי אליסון היה מפטר את כולם, בגלל ההחמצות האלה. הוא היה מסביר להם שמה שחשוב זה השורה התחתונה ובמקרה של המשחק הזה, בשורה התחתונה, השוער הגרמני לא נאלץ לעצור אפילו פעם אחת כדור מסוכן של שחקני ארגנטינה. בכל פעם שהיה להם מצב של 99% שער, הם נפלו ב-1% הנותר ובעטו ברשלנות החוצה.

כמה דברים לסיום
ככלל, משחק הגמר של המונדיאל הנוכחי היה משחק קשוח ולפחות פעמיים היה השופט צריך להוציא כרטיס אדום לשחקנים של ארגנטינה, על פגיעות ראש ופציעות. גם שוער גרמניה היה צריך לקבל כרטיס אדום, או לפחות צהוב פלוס פנדל לטובת ארגנטינה, על היציאה המסוכנת והפגיעה שלו בהיגוואין.

אין ספק שבסופו של דבר, הנבחרת הטובה ביותר היא זו שזכתה. לנו נותר לצפות למונדיאל הבא, ברוסיה ב-2018, ולקוות שעד אז יהיה שלום באזורנו וההגנה וההתקפה היחידות שנדע יהיו לא בשדה הקרב אלא בשדה הכדורגל.