ד"ר דאנה בויד: "בני נוער רוצים לעזוב את פייסבוק, אולם הם לא מסוגלים; המחיר החברתי גדול מדי"

"בניגוד לדעה הרווחת, לבני נוער אכפת מהפרטיות שלהם, אך אין להם מושג מהן הגדרות הפרטיות על פי פייסבוק (Facebook). זאת, אף על פי שאלה הפכו פשוטות יותר עם הזמן. רבים מבני הנוער בעולם פשוט לא יכולים לעזוב את פייסבוק, על אף שהם רוצים לעשות כן. המחיר החברתי פשוט גדול מדי, לעתים עד כדי נידוי", אמרה גורו האינטרנט, ד"ר דאנה בויד.

ד"ר בויד, עמיתת מחקר בכירה במכון המחקר של מיקרוסופט (Microsoft) וחוקרת באוניברסיטת הרווארד, סיכמה ביום ה' את יומו השני של הכנס הבינלאומי לפרטיות של ארגון ה-OECD והכינוס הבינלאומי ה-32 של רשויות פרטיות והגנת מידע. הכנס נערך בבנייני האומה בירושלים. היא הציגה בפני משתתפי הכנס את ממצאי מחקר שערכה בקרב בני נוער בעולם על השימוש שלהם ברשתות חברתיות.

לדברי ד"ר בויד, "בני נוער חווים את פייסבוק כמקום של מרחב חברתי. הם נפגשים, מרכלים ומפלרטטים בו, במקביל ליציאה לפאב כפי שאנחנו מכירים. הם רוצים להיות חלק מעולם חברתי ולא להישאר מאחור. לכן, ובשל המחיר החברתי הכרוך בכך, רבים מהם פשוט אינם יכולים לעזוב את פייסבוק, על אף שהיו רוצים לעשות זאת".

בדבריה, התייחסה ד"ר בויד גם לרשתות חברתיות אחרות, דוגמת טוויטר (Twitter). "בני נוער מחפשים מרחבים נוספים באינטרנט, שיהיו פרטיים יותר, לכאורה", אמרה. "פייסבוק הפך לציבורי, ולעומת זאת – בטוויטר, אתה לא מצופה לעקוב אחרי כולם. גם זה ישתנה בקרוב, כאשר ההורים ייחשפו לטוויטר ויתחילו להשתמש בו. בינתיים, התקשורת האישית המועדפת על בני נוער מתבצעת באמצעות הודעות טקסט, שעדיין מהוות מרחב פרטי".

"בני הנוער תופסים את הרשת כמקום פרטי יותר מבית ההורים, שם מעמדם מוגבל יותר", הוסיפה. "עם זאת, אין להם מושג כיצד הם נתפסים בעקבות המידע שהם חולקים ברשת". לדברי ד"ר בויד, "בני נוער אף מביאים בחשבון רק את דעת חבריהם באשר למידע שאותו הם חולקים, ולא את דעת האנשים הנוספים שחשופים למידע, שאינם מוכרים להם. זאת ועוד: לא תמיד ניתן לשלוט במידע האישי שלך, שנחשף על ידי אחרים. לעתים, בני נוער מתויגים בתמונות ללא ידיעתם, ולפעמים חברים פותחים עבורם פרופיל".

היא הוסיפה, כי "יש פרטי מידע שאני מחויבת לתת כשאני מצטרפת לרשת חברתית, כגון: מין וגיל. יש גם מידע שאני חושפת מרצון, כגון: נישואים וילדים. לפעמים אדם חושף מידע מסיבות שונות, למשל הרצון לחלוק תמונות של הילדים עם משפחה רחוקה, ואדם חיצוני, בסביבה שונה, כמו סביבת העבודה, עושה בכך שימוש ושופט אותי על פי המידע שחשפתי". ד"ר בויד סיכמה באמרה, כי "הגישה למידע הזה לא מקנה את הזכות להשתמש בו".