בחירות ממוחשבות: אל תזרקו את הניירות

הבחירות שנערכו אתמול (ג') בארה"ב לבתי הנבחרים, מהוות הזדמנות נוספת לבחון את אחד הנושאים השנויים ביותר במחלוקת בתחום: מיחשוב תהליך הבחירות. ארה"ב כבר ספגה לא מעט תקלות ושערוריות במסגרת המאמצים הבלתי פוסקים שנעשים שם מזה 20 שנה למחשב את הליך ההצבעה הדמוקרטית. הנפילה המפורסמת ביותר היתה בשנת 2000, בבחירות לנשיאות בהן התמודד ג'ורג' בוש הבן מול אל גור. התקלה, כזכור, התמקדה במדינת פלורידה, והובילה לספירת קולות בעייתית. כך, לראשונה בתולדות ארה"ב, נוצרה אי-ודאות לגבי טוהר הבחירות למוסד הנשיאות.

בעקבות הפרשייה העגומה הזו, הקצה הממשל ארבעה מיליארד דולרים לטובת פיתוח מכונות חדשות לבחירות ממוחשבות. עם זאת, לדעתו של פרופסור אביאל רובין מאוניברסיטת ג'ון הופקינס האמריקנית, המתמחה בנושא הזה – הלקחים לא הופקו. פרופ' רובין מחזיק בדעה מוצקה, לפיה שיטת הבחירות הממוחשבות עדיין לוקה בשורה של בעיות אבטחה חמורות.

פרופי רובין הוא ישראלי שחי שנים רבות בארצות הברית ועובד שם. רובין הגיע לישראל השנה במסגרת תוכנית פולברייט לחילופי מרצים וסטודנטים בין ישראל לארה"ב. התוכנית פועלת משנת 1956 ומיושמת בארץ באמצעות הקרן לחינוך ארה"ב-ישראל, שגם מעניקה מלגות לישראלים שמבקשים ללמוד בארה"ב. רובין נחשב לאחד המומחים הגדולים בעולם למיחשוב בחירות. הוא חיבר ספרים והתבטא בנושא פעמים רבות.

"אני חוקר את תהליכי הבחירות הממוחשבות בארצות הברית משנת 2003, אז קיבלתי לבדיקה את מערכת התוכנה אשר מפעילה את המכונות המבצעות את התהליך", מספר פרופ' רובין. "מהר מאוד הצוות שלי ואני גילינו הרבה מאוד תקלות והמלצנו על שורה של שיפורים. ב-2007 קיבלתי מענק מחקר בסף 7.5 מיליון דולרים ועמדתי בראש קבוצת מחקר שבדקה את אבטחת המידע של הבחירות הממוחשבות. המסקנות פורסמו בכל כלי התקשורת בארה"ב וזכו לכותרות ראשיות בעיתונים המובילים. זיהינו בעיות רבות. לצערי, גילינו גם שלא הופקו הלקחים מפרשת כשל הבחירות בשנת 2000, למרות התקציבים הרבים שהממשל הקצה".

לדברי פרופסור רובין, הבעיה בבחירות הממוחשבות אינה רק טכנולוגית. כך, הוא קובע, כי המדינות המנהלות בחירות ממוחשבות לא הצליחו לקנות את אמון הבוחר – וזו עשויה להיות בעיה גדולה עוד יותר. "כשיש ספק לגבי אמינות התוצאות, כפי שהיה למשל בשנת 2000, המצביעים מאבדים אמון", הוא מסביר.

שאלנו את רובין מה הוא מציע, שהרי אי אפשר לעצור את הקידמה. "ההצעות של הצוות שלי היו פשוטות: אם בכל זאת רוצים לדבוק בשיטה הממוחשבת, חייבים למצוא דרך שבה מיד בתום ההצבעה מתקבל פלט נייר, שיהווה הוכחה לפעולה שבוצעה", השיב. על השאלה מדוע לא יישמו את הרעיון עד היום, דווקא אין לו תשובה.

ומה לגבי ישראל? פרופסור רובין חד משמעי בתשובתו: "במדינה קטנה כמו ישראל, עם 3.5 מיליון בוחרים, אין שום הגיון להיכנס לנושא הבחירות הממוחשבות". כאשר הערנו, כי אחת הסיבות לרצון למעבר לשיטה הממוחשבת היא ריבוי הזיופים בשיטה הקיימת, השיב רובין, כי גם בשיטה הממוחשבת יש אפשרויות רבות לזיופים. חוץ מזה, המשיך, לא פותרים בעיה אחת על ידי יצירת בעיה אחרת. "הטכנולוגיה לא בשלה – הישארו עם הניירות", סיכם.

גם מבקר המדינה לא מתלהב

מבקר המדינה התייחס לסוגיית הבחירות הממוחשבות באחרונה, בפרק מיוחד בדו"ח האחרון שלו על הבחירות לרשויות המקומיות ועל השלטון המקומי בכלל. בקרב החוקרים בתחום מדעי המחשב שוררת תמימות דעים בנוגע לכך ש-"יש להימנע כליל משיטות הצבעה אלקטרוניות שאינן כוללות גיבוי נייר, וזאת עקב בעיות יסודיות הנוגעות לבטיחות המערכת. אלו עלולות לפגוע באופן אנוש בהליך הבחירות התקין, ולגרום לזיופים נרחבים בתוצאות הבחירות באופן שאינו ניתן לזיהוי או לתיקון. הפתרון… המתבסס רק על כרטיס חכם ללא מרכיב של נייר, עומד בניגוד גמור לדעות של רוב המומחים המובילים בעולם ובישראל בתחומי אבטחת מידע, קריפטוגרפיה ובחירות אלקטרוניות".

בדו"ח מובאות גם תגובות של משרדי האוצר והפנים שטוענים, כי אי אפשר להשוות בין מערכות הבחירות הממוחשבת של ארה"ב וישראל, כי בישראל ישנם צוותים מיומנים של ממשל זמין שעוסקים בכך. משרדי האוצר והפנים סבורים, כי השיטה של שילוב נייר ומערכות ממוחשבות אולי טובה, אבל לא ישימה, מסורבלת ומעמיסה על תקציב המיחשוב.

מעבר לעניין האבטחה מתייחס מבקר המדינה גם לעלויות הגבוהות של המעבר לשיטה ממוחשבת: לדעת המבקר, יישום מערכת בחירות ממוחשבת ברשויות המקומיות יעלה כ-67 מיליון שקלים, ומאחר וטרם בוצע פיילוט בזמן אמת, יש לבצע בחינה חוזרת של הנושא.

השורה התחתונה: בחירות הממוחשבות מהוות נושא טעון ושנוי במחלוקת – בישראל כמו בארה"ב. מול רשויות כמו משרדי הפנים והאוצר (ממשל זמין), הטוענים שבחירות ממוחשבות הן הכרחיות – עומדות דעות, חוות דעת ומחקרים, המציינים את הסיכונים שבתהליך זה. גם מחוץ לארה"ב יש חוסר אחידות. אסטוניה, למשל, הלכה רחוק והודיעה שהחל מ-2011 ניתן יהיה להצביע באמצעות הסלולר, בעוד שאירלנד הלכה על בחירות האלקטרוניות, אך זנחה אותן.