מדוע התחפש הרב היהודי למוסלמי ודרש במסגד

בתאי הזכרון של כל אדם, אגורים מליוני זכרונות, צלילים וריחות, אותם קלט במהלך חייו. לאחר שנים ארוכות, אנו נזכרים לפתע בריח תבשיל ממטבחה של סבתא שהלכה לעולמה זה עידן ועידנים, או בניגון עתיק שפוזם תדירות על ידי ישיש מבאי בית הכנסת של הסבא. ילד לאב אשר השכיל לחרות בזיכרון ילדיו את תמונת אביהם מנגן נעימות את הגמרא הקדושה כשקורת רוח על פניו ואושר ממלא את יישותו, פעל בנפשם יותר מכל. את הזיכרון הזה ישא איתו הילד הרך לכל מקום אשר אליו יגיע ויטלטל במהלך שנות חייו עלי אדמות. הרושם העז לא ירפה ממנו וידרבנו להמשיך במסורת אבותיו. זו כוחה של מסורת ישראל. זה זוהי עוצמתו של עם ישראל, שלאחר היציאה ממצרים חנה על הר סיני וחווה את נתינתה מפי הגבורה, ומאז, משה מסרה, ו… מסרה, ו… מסרה, מאב, לבן, לנכד וכן הלאה, עד ביאת משיח צדקנו אמן.

מספרים על אחד מגדולי חכמי היהודים במצרים, אשר נרדף ונשטם עזות על ידי הוזיר, שהיה בעל מהלכים בחצר השולטן. פעמים רבות ניסה הוזיר להביך את החכם לפני השולטן בשאלות שונות ומוזרות, אך החכם הסיט בפקחותו את מהלך השיחה מן הנושא הדתי שעלה על הפרק. באחת הפעמים בהן הזדמנו השלושה יחד, הטיח הוזיר בחכם: "מדוע כבודו אינו מתאסלם וחוסה בצל דתו של הסולטן ירום הודו?". "יהודי אני", השיב החכם, "ומחזיק במסורת אבותי המסורה לנו ממשה שקיבלה בסיני מיד בורא העולם". אך הוזיר לא הרפה: "וכי לנו המוסלמים אין מסורת?". החכם, שהבין שטומנים לו פה מלכודת, ביקש להימנע מהטחת עלבונות בדת המוסלמית והשיב: "יש בידי תשובה, אולם אני מצניעה מפני סיבה מסויימת". סקרנותו של השולטן התעוררה והוא פקד בחומרה על החכם לגלות את צפונות לבו. מששמע כן החכם, לא נותרה בידו ברירה, ולשם כך הוא ביקש את רשות השולטן והוזיר להשתתף איתו ב"תרגיל" שיוכיח את צדקתו.

יום שישי, יום אידם של המוסלמים. במסגד עמוס מתפללים ניצבו השולטן והוזיר על מקומם ולידם החכם היהודי בלבוש קאדי מוסלמי. כפי שתוכנן מראש, כובד האורח, שלא זוהה על ידי ההמון כיהודי, לשאת את דרשת יום שישי. החכם היהודי פתח את דבריו בשבחים לשולטן ירום הודו ולאחר מכן נאם בפניהם בענייני מוסר וכדומה, תוך שהוא מצטט מידי פעם פסוקים מן הקוראן, וכמנהגם של המוסלמים, בכל עת שהזכיר ציטטה היה ההמון חוזר אחריו כהד. במהלך הדרשה החל החכם לשלב פסוקים וציטטות אשר בדה מלבו בו ברגע ואינם כתובים כלל וכלל בקוראן, והקהל, עדיין באותה התלהבות, חזר על פסוקיו ומשפטיו בהתלהבות ובנענועי ידיים נמרצים. הוזיר שידע את האמת וחזה כיצד החכם היהודי מתעתע בקהל המוסלמי רתח מזעם. החכם שם את דתם ללעג וקלס, ובעוד רוגזו מפעפע, שמע את החכם מזמינו עם השולטן לבקר בביתו טרם עלות השחר.

בשבת בבוקר יצא החכם מביתו אל בית הכנסת, בלוויית שני "רבנים נכבדים", הלא הם השולטן והוזיר, לבושים בבגדי רבנים, לקראת תפילת שחרית של שבת. החכם הושיבם במקום היאות לרבנים רמי מעלה, ומי מהמתפללים אשר החל לבלוש בעיניו אחר שני ה-"רבנים" הנבוכים, השפיל בזריזות את עפעפיו למראה עיניו החודרות של החכם. כאשר הוציאו את ספר התורה מארון הקודש, עלה החכם אל הבימה כמנהגו בכל שבת והחל קורא בתורה. לא עברו רגעים מועטים והנה, קול רם נשמע מפיות המתפללים, אשר כאיש אחד תיקנו את החכם שטעה בהגיית אחת המילים. החכם כחכח בגרונו והמשיך בקריאתו, אך כעבור מספר פסוקים בלבד, שוב נזדעקו המתפללים לתקן את רבם שטעה פעם נוספת. בפעם השמינית כבר נמהלו צלילי טרוניה חבויה בקולותיהם.

אך סיים העולה הראשון לתורה לברך, פנה גבאי בית הכנסת מעדנות אל החכם, תוך התנצלות ובקשת מחילה, וביקש ממנו להפסיק לקרוא בתורה עבורם. לרווחת הקהל, שב החכם למקומו כאשר הגבאי נטל על עצמו את משימת הקריאה. משהגיע החכם לביתו ו-"הרבנים" המיוזעים פשטו את הבגדים שלא היו רגילים בהם, פנה החכם אל הוזיר ואמר: "טענת בפני שגם לכם יש מסורת. ראה. בדרשתי במסגד שילבתי 'פסוקים' שלא היו ולא נבראו וכל הקהל, לא זו בלבד שלא תיקן אותי אלא גם חזר אחרי בעיניים דבוקות ומחה כפיים בהתלהבות. ואילו כששגיתי בניקוד של מילה אחת בבית הכנסת, תוקנתי על ידי הקהל כולו! ואף הגבאי שיודע שאני יכול לפטרו מעבודתו, פנה אלי לעיני כל הקהל בבית הכנסת שאני בניתי ודרש שאפסיק לקרוא בתורה בגלל שגיאות קלות אלו. למסורת כזאת יקרא מסורת.

*********

מספרים על נפוליאון שהגיע בליל תשעה באב לעיר שכבש. הוא עבר ליד בית כנסת מט ליפול, וראה שם יהודים ישובים על הרצפה וממררים בבכי. "מדוע אתם בוכים?" שאל המצביא הדגול. "אנו בוכים על בית המקדש שחרב", השיבו המקוננים. "לפני כמה זמן חרב אותו בית מקדש?", הוסיף המצביא להקשות. התשובה הכתה אותו בתדהמה: "לפני למעלה מ-2000 שנים". נפוליאון הגיב במלים אלו: "רק עם שיודע לבכות על עברו, לאחר זמן כה רב, יוכל לשרוד גם את העתיד הקשה ביותר".

קשה מאוד לבנות את העתיד אם מתנתקים מהעבר. עם שזוכר את המסורת שלו ונוהג על פיה מובטח לו שיישאר שלם ואיתן, ויהיה מסוגל להתמודד עם כל האתגרים שמצפים לו. לבד מהתורה הקדושה ומאוסף ההלכות, יש לנו את המסורת היהודית שהיא מערכת של תרבות, מנהגים, טקסים דעות ואמונות, ערכים וכללי התנהגות שנמסרו מדור לדור ביהדות. המסורת, מסורה לנו מדורות – בואו נשמור עליה, למעננו, ולמען צאצאינו.

עובד מ-"מאורות הדף היומי"