פרשת מודו: המוסדיים צריכים להסביר

הכנסת החלה לדון בימים אלו בהצעת חוק שתקל על גופים מוסדיים להשקיע בחברות היי-טק ישראליות. הדיון החל בוועדת המשנה של ועדת הכלכלה, בראשותו של חבר הכנסת רוברט אילטוב. הרציונל מאחורי החוק הוא, שלא יתכן שהמשקיעים היחידים בחברות היי-טק יהיו גופים מוסדיים מחו"ל, בעוד שגופים גדולים מקומיים, כמו קרנות פנסיה, חברות ביטוח וגופים יציבים אחרים – לא ישקיעו בענף בגלל "הסיכון".

כך, בעוד שהכנסת מתדיינת, נחשפנו בסוף השבוע לידיעה עצובה, לפיה דב מורן נכשל בגיוס הון עבור מודו (Modu). מורן פנה לבורסה, אך נתקל שם בקשיים נוספים בגיוס הכספים – בעיקר מגופים מוסדיים שהיססו להשקיע במודו, בגלל אותה רמת סיכון גבוהה.

למי שלא יודע, מודו כבר מזמן אינה חברת סטארט-אפ. יש לה מוצר, יש לה מערך מכירות, יש לה עובדים ואת כל שאר הדברים שחברה צריכה. האיש העומד בראשה הוא יזם מוצלח עם קבלות. אגב, מורן הוא יזם אמיתי לא רק בגלל הצלחותיו, אלא גם בגלל כישלונותיו. כיאה לכל יזם, הוא לא הסתיר מאיש את הכישלונות שהיו לו במימוש חזונו בעבר, אבל נטע אמון, כי הוא פה לטווח הארוך ואינו מחפש משקיעים רק כדי לעשות אקזיט וללכת הביתה. נזכיר שאקזיט הוא כבר עשה בעבר, ואילו היה רוצה, היה יכול לשבת בבית וליהנות מפרי עמלו.

אבל מורן המשיך לגלם את דמות היזם, שהיא כידוע דמות שלפעמים מצליחה – ולפעמים לא. מורן, כאמור, לא פנה לחו"ל – הוא לא הקים מרכזי פיתוח בסין והתעקש לשלם משכורות שקליות בימי השיא ליותר מ-200 עובדים. את חלקם, אגב, פיטר ואחר כך גייס. בסיפור הזה מורן מתגלה כמעסיק לא אופייני לתעשיית היי-טק – זו שמפטרת בבת אחת. הוא טרח להודיע לעובדיו מראש על הסיכון שהם לקחו. הרי אין ספק שעובד שמצטרף למודו לוקח סיכון גדול – לא פחות גדול מזה שלוקחים גופים שמשקיעים בחברות היי-טק.

אבל למרות הכל, הגופים המוסדיים הגדולים בשוק ההון בחנו את מודו והחליטו שרמת הסיכון בהשקעה גדולה מדי. אותם גופים משקיעים בשורה ארוכה של מיזמים בתחומים כמו נדל"ן, נפט ומיזמים פיננסיים – ובמיוחד במיזמים ששייכים לטייקונים ידועים שממנפים הלוואות מהבנקים על ידי שימשו באגרות חוב של הציבור הרחב. ואם המיזמים לא מצליחים? לא נורא. פונים לממשלה, לכנסת ולבנקים, ומקבלים פרישת חובות. אבל השקעה בחברה טכנולוגית שכבר יש לה מוצר ויכולת ביצוע – זה כבר לא. זה "מסוכן".

דב מורן אינו היזם הראשון שמנסה לגייס כסף ולא מצליח. הרי אי אפשר להכריח איש להשקיע. עם זאת, התחושה בקרב רבים בענף בסוף השבוע היתה, שהכישלון של מורן אינו רק שלו. זה היה כישלון של תעשיית ההיי-טק ואולי אף של המדינה כולה – שלא מצליחה לייצר כאן חזון ולהרים חברות היי-טק. למעשה, המסר המרכזי לאנשים כמו מורן, הוא "לכו מכאן, חפשו לכם מדינות אחרות ומשקיעים אחרים במחוזות אחרים". זוהי המציאות המעוותת שאנו חיים בה.

במשרד המסחר והתעשיה חייבים לנסות ולהציל את מצב הגיוסים החמור בתעשייה, שהרזרבות שלה הולכות ומדלדלות. הצעת החוק שהזכרנו בהתחלה נועדה לתת רשת ביטחון לאותם גופים מוסדיים שאם וכאשר יחליטו להשקיע בהיי-טק – המדינה תערוב לחלק מהכסף. הוויכוח בוועדת הכלכלה הוא על גובה הערבויות. יכול להיות שאילו הדיון היה מתקיים קודם וההחלטות על שינוי החוק היו מתקבלות בזמן, 100 עובדים בכפר סבא לא היו צריכים לחפש עבודה היום? מצד שני, במציאות של היום – למי אכפת?