מנמ"ר, האם הענן מאיים עליך?

סיסקו (Cisco) פרסמה באחרונה תוצאות סקר שערכה בקרב לקוחותיה לגבי מגמות בתחום מיחשוב הענן. הממצאים, כפי שתגלו מיד, לא היו מפתיעים. נכון לסוף 2010, רק 18% מהלקוחות השיבו שהם מיישמים אפליקציית ענן כלשהי בארגון. עם זאת, העתיד נראה טוב יותר: 88% מהמשיבים אמרו שהם מתכננים לנסות את הענן, על צורותיו השונות, במהלך שלוש השנים הבאות.

הסיבות לממצאים אלו מגוונות, אולם המשמעות היא שיש עדיין פער גדול בין התמונה הוורודה שהספקים מציירים לגבי הענן, לבין המציאות בשטח. בשלב זה, כל מה שנותר לחברות הספקיות הוא לממן סקרים שיפיקו נתונים חיוביים לגבי העתיד, ובכך לרכך את המנמ"רים.

אחת ההתנגדויות הבולטות לענן נובעת מהעובדה שמנמ"רים ואנשי יחידות ה-IT חוששים באופן אישי מכך שהענן יפגע במעמדם. המנמ"רים כמובן לא יגידו את זה, אלא יתרצו את אי-המעבר לענן באיומי האבטחה. מנקודת המבט של המנמ"ר, הענן נכנס לו לסדר היום ברגע קצת לא מתאים. התקופה היא פוסט-מיתון ואנשים עדיין עסוקים בהשבת מעמדם ומיצובם למצב שהיה לפני המיתון. המציאות המורכבת הזו מרתיעה מנמ"רים מלקחת סיכונים. כן, יישום מיחשוב ענן בארגון הוא לחלוטין סיפור של ניהול סיכונים.

משרת המנמ"ר כוללת בין היתר גם היבטים של "עבודה שחורה", או כך לפחות מכנים זאת המנמ"רים. הכוונה היא למשימות דוגמת תמיכת משתמשים – החל ממדפסת שלא עובדת וכלה בהדרכה ובסיוע בהפעלת אפליקציות. עם זאת, המשרה כוללת גם רמה גבוהה יותר של עבודה (שוב: על פי המנמ"רים) שבאה לידי ביטוי בתחזוקת תשתיות, טיפול ברכש ומו"מ עם ספקים. בארגונים קטנים ובינוניים המטלות האלו תופסות חלק נכבד מסדר יומו של המנמ"ר. והנה לפתע פתאום מנחיתים על ראשו של המנמ"ר את הענן, שאחד מיתרונותיו הוא שחרור מהטיפול בתשתיות – ובמידה רבה גם באנשים. לכאורה, המנמ"ר צריך להיות שמח – אבל כל בר דעת מבין, כי יישום תפיסת הענן פירושו פגיעה ישירה במשרה שלהם.

ברגע שארגון עובר למודל כמו זה של גוגל (Google), הוא כבר לא צריך, למשל, תקציבים ייעודיים לתחזוקת שרתי הדואר האלקטרוני. החור הזה בתקציב מיד מתורגם על ידי ההנהלה כ-"צעדי ייעול". גם בהיבט שולחן העבודה של המנמ"ר, יש הרבה מאוד פעולות שנעשות היום על ידי אנשי IT שתהפוכנה מיותרות בעידן הענן – ודי אם תסתכלו על מודל הרישוי, שאפליקציות ה-SaaS שינו לחלוטין. כך, למשל, המשתמש הממוצע יכול לחיות מצוין עם מערכת הפעלה בענן, שתגרום לארגונו לשלם לספק רק עבור השימוש בפועל ולא עבור חבילות. כך, המשתמש יכול לעבוד מכל מקום בעולם והוא לא ירגיש כלל בחסרונו של המנמ"ר המפוטר.

כמובן שאל מול הפחדים הטבעיים האלו של המנמ"ר, אפשר מיד להעמיד גם טיעונים מרגיעים: נכון הוא שחלק מהשירותים יוצאים מחוץ לארגון, נכון שאין עלויות תחזוקה ונכון הוא שהענן הוא בעצם חזרה לימי לשכות השירות; אך האם אז לא היו מנמ"רים? בוודאי שהיו! גם היום, כאשר אתה מעביר פעילות אל מחוץ לארגון, מישהו צריך לנהל את זה, לפקח על זה ולקבל אחריות. לא תמצא אף אחד ליד שלחן ההנהלה שיתנדב לקחת אחריות במקומך, ולכן, אתה – המנמ"ר – לא צריך לחשוש כל כך.

יש האומרים, כי במעבר לתשתיות מבוססות ענן, הרשת של הארגון הופכת להיות הדבר המרכזי ביותר. בהתאם לכך, דווקא עולה מעמדו של מנהל ה-IT. איש בארגון לא יוכל לזוז בלעדיו – גם בעידן הענן. אולי לא המנמ"ר לא יעסוק בהתקנת שרתי דואר, אבל הוא בהחלט ישקיע לא מעט אנרגיה בסנכרון ובשיפור נתבים ובקרי תקשורת. כל זאת, כדי להראות למנכ"ל איך הוא – המנמ"ר – חוסך לו הרבה כסף.

לבסוף, העצה החכמה ביותר שאפשר לתת למנמ"ר השרוי בטראומת הענן, היא: כלכל את תגובותיך וצעדיך כלפי הענן בצורה חכמה – גם אם אתה נראה בעיני עצמך כמי שכורת לעצמו את ענף הפרנסה. הנראות כאן חשובה, שכן אחרת תיתפס כ-"דובי לא-לא", כפי שכינה זאת בלשונו הציוריות ד"ר ג'ימי שוורצקוף מ-STKI.

השורה התחתונה: הענן כנראה כבר פה. במקום להדחיק אותו ולפחד ממנו, זרמו איתו ותראו כמה תועלות תוכלו להביא לעצמכם ולארגון.