הרומן שלי עם ה-iPhone – וידוי אישי

זה התחיל ממבטים. במשך יותר משנה רק הסתכלנו זו על זה מרחוק. בכמה מקרים אפילו הצלחתי למשש אותו וללטף אותו, כשנטפלתי לאנשים שנשאו אותו וביקשתי להציץ בו רגע. במקרה אחד זה היה במטוס, בדרך חזרה מגרמניה, ונראה לי שבעליו לא ממש הופתע מבקשתי – הוא בטח היה רגיל לכך שמבקשים ממנו להציץ ולמשש בפלא הזה, שפרצופו היה תקוע בו לאורך כל ארבע שעות הטיסה, ובוודאי גם שעות רבות ביומיום.

בהזדמנות אחרת ישבתי מול מנהל מחלקה בבית חולים, שבמהלך חצי מהשיחה שלנו הגניב מבטים למכשיר שהיה מונח לראווה על השולחן בינינו. כששאלתי אותו אם הוא מרוצה ממנו, הוא פתח זוג עיניים ואמר, "השתגעת? אני מת עליו! אני לא יכול בלעדיו…" ללמדכם, שמה שקרה לי בהמשך לא קרה רק לי – עם כולם זה היה סיפור רגשי.

אחרי יותר משנה של מבטים גנובים, בעת ביקור של כמה ימים בבולגריה, ביצעתי החלטה "אמיצה", ובכמה דקות של "איבוד הכרה" – הלכתי לחנות וקניתי לי אותו. זהו, ההחלטה נפלה. בדרך חזרה, במטוס, כבר הייתי אני זו שמבקשים ממנה להציץ לרגע בפלא.

אני מתביישת לספר על שעות השינה הרבות שמנעתי מעצמי בשיטוטי ב-App Store. לא נדבר גם על הפעמים שבהן ישבתי בתחנת הרכבת והייתי כל כך שקועה בו, שהרכבת שלי נכנסה לרציף, עמדה בו דקה או שתיים, הכרוז הכריז על הרכבת ועל המסלול שלה, והיא יצאה מהרציף בלעדי… ואני? אני לא שמתי לב אפילו שהחמצתי את הרכבת. כן, אני לא ממש גאה, אבל היום אני כבר יכולה לדבר על זה בגלוי. זה חלק מההחלמה…

הייתה לנו תקופה נהדרת, ואפילו שדרגתי לדגם חדש יותר בשלב כלשהו, לאחר שמצאתי לי קונה לדגם הישן. לא אשכח את הכמעט-שנתיים הנפלאות והמסעירות שעברנו עלינו יחד – כמעט-שנתיים של אהבה הדדית, עניין והתלהבות.

לפני כמה שבועות התעוררתי בוקר אחד בידיעה שזהו – זה עומד להיגמר. כן, אני עדיין אוהבת אותו, אבל כבר לא כמו פעם. כן, אני עדיין נהנית "לפנק" אותו בכיסויים מדליקים, אבל כבר לא כמו פעם. נמאס לי כבר שאי אפשר לראות סרטוני פלאש. למה שאני לא אוכל לגלוש לכל מיני אתרים, למשל, ולראות פרק בסדרה שהחמצתי, או סרטונים אחרים? למה? נמאס לי כבר מהבלוטות' המדומה שלו, שלא מאפשר לי להעביר או לקבל תכנים מחברים. נמאס! נשבר לי מה-iTunes המעצבנת, שרק באמצעותה אני יכולה להעביר תכנים מהמחשב למכשיר, וגם זאת אחרי שבזבזתי שעות כדי לחפש ממירי וידיאו ולמדתי להשתמש בהם. נמאס לי שאי אפשר לרכוש תכנים בישראל. אה, כן, נמאס לי גם מהרמקול החלשלוש.

זהו, עד עכשיו ויתרתי, אבל עכשיו הזוהר לא מספיק, אני רוצה בכף ידי את כל הטכנולוגיות שאפשר להשתמש בהן ולא לחכות לגרסאות הבאות של המכשיר, שאולי יכילו אותן (ואולי לא…). נראה לי שבקרוב ניאלץ להיפרד, אולי לטובת אנדרואיד (Android) ואולי לא…