החברים עוד יצייצו

מזמן לא הצליח מאמר דעה בעיתון להוציאני משלוותי, כמו זה שפורסם לפני שבוע בדיוק, ועסק במהפכת הטוויטר (Twitter). בעיתון ישראל היום כתב יאיר שר טור בסרקזם מופגן ובו ניסה לגמד את חלקה של טכנולוגית המידע בהתקוממויות עממיות בעולם השלישי. "טוויטר שמיטר; מי מצייץ בו?" קבע בכותרת והבהיר את דעתו.

אני מתייחס למאמר האמור בשל היותו מייצג בעיני את הגישה הישראלית האופיינית, שמוליכה אותנו לכיוונים לא רצויים. בניגוד להנחתו של שר, אנחנו אומה מפגרת מאוד ביישום טכנולוגית הרשת בחיי היומיום. אנו מצויים מרחק שנות אור מן האומות המתוקנות. חייבים לשנות הלך מחשבה זה, במטרה לשפר מצבנו. זה קשור ברווחתו של כל פרט ובמצבה של האומה – א פחות.

אין צורך לפתח אפילו ויכוח – העובדות מדברות בעד עצמן. ההתרחשויות האחרונות נקראות בפי כל "מהפכת הפייסבוק (Facebook) והטוויטר". לכותב המאמר, שלא הבין על מה ולמה כל המהומה, היה נוח לכאורה לגרוע את המרכיב הבכיר: פייסבוק, הרשת החברתית עם מעבר לחצי מיליארד חברים. הוא בחר להיטפל לרשת המיקרו-בלוגינג ה-"קטנה". אולם, שני קליקים בעכבר המחשב שלו ובירור במרחב הקיברנטי, היו מבהירים לו שגם טוויטר איננה קוטלת קנים. המדובר רשת תוססת במיוחד עם כ-180 מיליון חברים רשומים. אלה שולחים מעל 100 מיליון "ציוצים" מידי יממה! השאלה מי משתמש ברשת, מגוחכת ומעידה על אי הכרת עובדות יסוד בעולמנו.

בסקר שעשה מכון קומסקור לפני חודשים אחדים, נמצא שכ-7.5% מהגולשים בעולם עושים שימוש בטוויטר לפחות פעם אחת. ישנן ארצות, בעיקר מתפתחות (אלה המנביטות תסיסה חברתית), שבהן האחוז גבוה בהרבה. באינדונזיה, ברזיל, ו-ונצואלה, השיעור מעפיל לכדי 20%. המגמה רק מתעצמת. בשנת 2010 הוכפל השיעור באפריקה והמזה"ת פי שניים, באסיה פי שלושה ובאמריקה הלטינית – פי חמישה.

אריאנה האפינגטון, כוכבת עיתונות הבלוג ואורחת מבוקשת בלשכות אובמה, ונתניהו, הקדישה רק לפני כחודשיים מאמר ארוך לנושא הרשתות החברתיות במזרח התיכון. היא מפרטת בטקסט את התפשטות פייסבוק במצרים לאחרונה, בסדר גודל של מאות אלפים מידי חודש. היא מבהירה את חלקה האדיר של טוויטר בהתמודדות עם המשטרים הלא-ליברליים באזורנו.

אצלנו, מה לעשות, ההסתכלות אחרת. יאיר שר מצהיר במאמרו, כי אינו מכיר אנשים שיש להם חשבון טוויטר. שרינו ומנהיגינו אינם עושים שימוש בכלי זה. לא מפתיע לכן שהישראלים ככלל כמעט ואינם קונים באינטרנט. אולם העולם מסביבנו אחר לחלוטין. שר בממשלת בריטניה, כמו גם נשיא ארה"ב, לא יכול להרשות לעצמו שלא לדווח בטוויטר אפילו ליום אחד. כותב המאמר האמור איננו מבין על מה הרעש – שלטונות איראן ומצרים, דווקא כן. הרשויות שם מבינות את הפוטנציאל ומשקיעות מאמצי על (בהצלחה חלקית), לנטרול יכולותיהן של הרשתות החברתיות, ויתר שלוחות הרשת, בעיקר בעת משבר.

מעולם לא היו לכוחות העממיים האנטי-ממסדיים יכולות להעביר מידע בין חבריהם, כמו באמצעות רשת האינטרנט. קל להפיץ מידע ואפשר גם לטשטש את עקבות השולחים. חשובה לא פחות היכולת לפרוץ מעבר לגבולות, אל העולם הרחב. פוטנציאל הרשתות הללו איננו מצטמצם לתחום הפוליטי. רבבות חברות, בחלקן מליגת העל, כבר מוכרות בעולם הרחב באמצעות טוויטר. שלושת מיליון הישראלים שחברים בפייסבוק, כבר מהווים יעד לקשת אינטרסים, מפוליטיקה ועד מסחר. כעת מגיע תור הטוויטר. בנק לאומי, למשל, כבר מציע מגוון שירותים מתקדמים ביותר במסגרתו.

גם החברים של יאיר שר יתחילו לצייץ – זו רק שאלה של זמן. ייטיב לכולנו אם סגירת הפערים תתרחש ובהקדם.