פייסבוק והכס הקדוש

אינני אדם דתי, אולם אפילו אני לא יכול להתעלם מהעובדה שחלק ניכר מאוכלוסיית העולם מאמין באל, כזה או אחר. אשר על כן, חשוב מאוד להבין את יחסם של כוהני הדת, אלה האמונים על פרשנות המותר והאסור, אל רשת האינטרנט. מיליארדי המאמינים הרי מצייתים בדרך כלל לפסיקת מנהיגיהם הרוחניים. או אולי בעצם, ההמון במעשיו, מוביל את רועיו לקבל חידושים ולעדכן צווי האל בהתאם למציאות העולם המודרני?

בשבוע הקודם התבשרנו, כי ראש הכנסייה הקתולית, האפיפיור בנדיקטוס ה-16, הודיע רשמית על גישתו החיובית לרשתות החברתיות. אף שהוא בן 83, בן הדור שלא ידע את טכנולוגית המחשב, הוא טרח להודיע רשמית, כי הוא מכיר בהזדמנויות שמספקות הרשתות החברתיות לגולשים במסגרתן. יחד עם זאת הדגיש, כי אין לזנוח את העולם האמיתי לטובת העולם הווירטואלי. כמו כן הפנה תשומת הלב לסכנות הגלומות בעולם המקוון.

האפיפיור טרח להצביע על יתרונות שמציעות הרשתות החברתיות: בסיס לדיאלוג, החלפת מידע, סולידאריות וקשרים חיוביים. מנגד האיר החסרונות: איבוד זהות עצמית, ניכור, התמכרות והעדפת חברים ווירטואליים במקום אלה האמיתיים. אמירותיו של המנהיג הנוצרי דומות להפליא למה שאומר כל מורה ומחנך לתלמידיו בחברה נאורה. השתמש ברשת תוך ניצול יתרונותיה, אך הישמר מהסכנות הטמונות בה. כמה ימים מאוחר יותר, התגלגלה ברשת ובעיתונות שמועה על שורה של רבנים בולטים, שצפויים לאסור את השימוש ברשת החברתית הפופולארית ביותר. מקור הידיעה באתרי האינטרנט הדתיים, משם המשיכה להתגלגל ולהדהד. מדובר בראש ובראשונה ברבנים החרדיים, על פלגיהם השונים. זהו בעצם המשך המאבק על השימוש באינטרנט בכלל. רוב הרבנים מתירים את השימוש בו לצרכי עבודה בלבד. יש שפוסלים אותו מכל וכל.

על רקע ההתלבטות, רואיין בגלי צה"ל הרב מרדכי בלוי. הוא נושא את התואר, המדבר בעד עצמו: יו"ר משמרת הקודש והחינוך. הרב קבע כי פייסבוק (Facebook) הנו אסון בקנה מידה עולמי. מזווית הראיה שלו, לא יתכן שציבור חרדי, שאמון מגיל צעיר על הפרדה בין המינים, יגלוש ברשת מעורבת. כמו כן הצביע על מה שנראה לו כפסול נוסף ברשת. עוברים שם לשיטתו, על הלכות לשון הרע ועוסקים ברכילות שיכולה להרוג אנשים.

אלה דעות מקובלות בחוגים דתיים נרחבים, בארץ הקודש. לאחרונה קבע הרב אברהם יוסף, רבה של העיר חולון (מבצר סוציאליסטי בשנים עברו), כי אין להשתמש ברשתות החברתיות. אחת המאמינות פנתה אליו בשאלה, האם מותר להשתמש בכלי זה על מנת להפיץ היהדות. התשובה הייתה נחרצת: האמצעי הנו כל כך שלילי, שבוודאי אינו מקדש את המטרה. לא פחות ולא יותר. יש כמובן גם זרמים אחרים ביהדות הדתית.

נדמה שלפנינו שתי שיטות של התמודדות דתית עם ההתפתחות הטכנולוגית ומשמעויותיה. דרך אחת מנסה לשמר את עקרונות הליבה באמצעות הליכה עם הזרם. הדרך האחרת דוגלת בהינתקות מרבית מהעולם הסובב ומאפייניו. טכנולוגית המידע מייצגת לדעתי: שקיפות, מידע חופשי, חילופי דעות, הדברות, חופש בחירה וכדומה. מבלי להיכנס כלל לוויכוחים תיאולוגיים, דרכו של האפיפיור בעניין ספציפי זה, הולמת יותר את תפישת עולמי.

אני גם מנסה למצוא קרן אור במה שמתרחש במקומותינו. מחשבה מעמיקה עשויה להוביל למסקנה, שאולי מדובר כאן בעדות לניצחון של הרשת על האיסורים הדתיים. העובדה שהרבנים מהאסכולה האמורה, מנהלים מלחמת חורמה ברשתות החברתיות, מעידה בעצם כי הקרב הקודם שלהם על עצם השימוש באינטרנט, נכשל. אחרת הם לא היו צריכים להתעכב בכלל, באופן ספציפי, דווקא על פייסבוק ודומיה.