פתח תקווה (?)

על אף שרבים בקרבנו מתהלכים זקורי חוטם בקשר לרמתנו הטכנולוגית בעולם האינטרנט וחרף העובדה שבעולם הרחב מייחסים לנו פוטנציאל גבוה בתחום זה – אנחנו בעצם מדינה מפגרת יחסית בעולם הסייבר. זה מתחיל בעובדות הקשות בכל הקשור לתשתיות: מהירות הגלישה אצלנו איטית בכל קנה מידה, המחירים מרקיעי שחקים והמדינה כולה קשורה אל העולם הקיברנטי בחיבור של חברה איטלקית פרטית אחת – מד-נאוטילוס.

בכדי להבין את משמעות העניין ראוי לשים לב לדו"ח של הבנק העולמי משנת 2009, שמצא מתאם ישיר בין רוחב הפס לבין הגידול בתמ"ג. מבלי להיכנס לפרטים, אפשר לומר, כי גידול ברוחב הפס גורר צמיחה בשיעורים ידועים מראש בתמ"ג, במספר המשרות, בכמות העסקים ובשוויים של הנכסים. לא מדובר, אם כך בסתם אופנה או בשיגעון. למיקום בליגת האינטרנט יש השפעה מכרעת בקרב על חלוקת העוגה הגלובלית.

ניתן ללמוד על המצב הקשה של ישראל בתחום גם מדו"חות משווים בינלאומיים. שלושה כאלה פורסמו בעת האחרונה על ידי גופים מהימנים. אף על פי שהתוצאות שלהם אינן זהות, אפשר לקבוע שהתמונה קודרת. המחירים אצלנו (במונחי כוח קנייה) הינם פי חמישה ויותר לעומת איטליה, יפן, בריטניה וקוריאה ופי שניים-שלושה מגרמניה וצרפת. קצב ההורדה מהרשת בישראל איטי, עשרות רבות של מדינות מקדימות אותנו. קצב ההעלאה קטסטרופלי, והינו רק כ-10% מקצב ההורדה. בתחומים אלה אנחנו מזדנבים גם אחרי מדינות כגון טורקיה, טוניס או תאילנד.

והנה, השבוע הבליחה קרן של אור. הממשלה החליטה על הקמת חברת תקשורת שתתבסס על תשתיות חברת החשמל. מדובר בפעולה שאמורה לכאורה לשנות את התמונה מקצה לקצה. הפרויקט עתיד להוביל ליצירת תשתית סיבים אופטיים עד הבתים, עם פוטנציאל מהירות של 100 מגה-ביט לשנייה. מדובר בתשתית סימטרית שבה קצב ההעלאה משתווה לזה של ההורדה, כמו שמצוי ברוב ככל המדינות המתקדמות.
הכרזה זו מצטרפת להכרזות משמחות נוספות שנחתו עלינו מהרשויות. נתבשרנו, כי מעתה תתבטל ההפרדה בין ספק התשתית – בזק או הוט (HOT) – לבין ספק החיבור לאינטרנט. ההפרדה הייתה המצאה ישראלית ייחודית, שהוסיפה עוד גורם במשחק וגרמה לייקור השירות. במקביל, החליטו לפחות שתי חברות – טמרס קפיטל ובזק בינלאומי – להקים חיבורים נוספים אל רשת האינטרנט בחו"ל. זה כמובן יגביר התחרות, יוריד המחיר ויגדיל רמת הגיבוי.

נפתח לנו פתח של תקווה לעתיד טוב יותר. אולם, למודי ניסיון אנחנו, ומיד צצים ועולים סימני שאלה רבים. חברת החשמל, משענתה של התשתית המבטיחה, איננה הדוגמא ליעילות והוזלת מחירים. היא נשלטת על ידי ועד עובדים שאף ראשי ממשלות יראים ממנו, ועלולה להפוך למשענת קנה רצוץ. פריסת התשתית מתוכננת להימשך 5-7 שנים, וההערכה היא שאיחוד הגורמים המספקים תשתית וחיבור לרשת יתממש בתוך שנה עד שנתיים. אולם, פרויקטים רבים בארץ נמשכים ונמשכים, הרבה מעבר לתכנון המקורי.

האם נצליח להניע חברות הנשלטות על ידי טייקונים, שדיווידנדים בלבד נמצאים בראש מעייניהם, להתחרות ולהוזיל מחירים? זה לא קורה בתחומי הדלק והסלולר. מאיפה הביטחון שזה יקרה בתחום האינטרנט? אם נתמהמה ונמסמס את הכוונות הטובות, מדינות העולם עלולות לפתוח פער משמעותי נוסף. הפעם, חשוב שהממשל ייכנס לעובי הקורה ברצינות, מהירות ונחישות. אפשר עוד לתקן, לפני שתונצח עובדת היות ישראל מדינה לא נחשבת בתחום העתיד.