תעודות זהות חכמות עכשיו – שבב ביומטרי אחר כך

שלשום (א') אישרה הממשלה את התקנות שמאפשרות למשרד הפנים להתחיל בביצוע הניסוי להנפקת תעודות זהות חכמות, אשר כוללות גם טביעות אצבעות ביומטריות. אלה יוטבעו על התעודות וכך יקנו להן רמת אמינות גבוהה יותר ויקטינו את סיכויי הזיופים.

ההחלטה שהתקבלה עוררה, כצפוי, תגובות סותרות. המתנגדים, ובראשם מיכאל (מיקי) איתן, השר לשיפור השירות לאזרח, מזהירים מפני פריצה של חומת ההגנה על הפרטיות של האזרחים. התומכים, ובראשם אנשי משרד הפנים, מיהרו להוציא הודעות חגיגיות לעיתונות, שבישרו על בואו של המשיח, משמע, הוסר המכשול האחרון בדרך לפיילוט לייצור תעודות זהות חכמות.

בעיתוי מקרי, יש להניח, מפרסם היום (ג') השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, מבקר המדינה את הדו"ח השנתי שלו. הדו"ח כולל פרק שלם על פרויקט תעודות זהות חכמה של משרד הפנים. אפשר לנחש שאילו רצו אנשי המבקר להיחשב כציניקנים, או כמי שמביעים דעה על הגופים אותם הם מבקרים, או אז היו היו מוחקים את המילה "חכמה" מהמילים "תעודת זהות חכמה".

חוכמה היא הדבר האחרון שאפשר לומר על פרויקט כושל זה. מעבר לשערורייה שהוא מייצג, הפרויקט מבייש את מעמדה של מדינת ישראל כמדינה נאורה ומתקדמת. חבל שפרויקט תעודת זהות חכמה, שמשרד הפנים מוביל באמצעות רשות האוכלוסין, אינו מככב בפרק מצחיק במיוחד בעונה השנייה של הסדרה "פולישוק".

אלא שזה ממש לא מצחיק. לקרוא את התיאור של המבקר ולהתפלץ. הפרויקט החל לפי 15 שנים בדיוק, במרץ 1995. מאז ועד היום הזה אין לאזרחי ישראל תעודת זהות שונה מזו שהייתה להם אז. גם לא ברור בכלל מתי זה יהיה. ייאמר מייד: הסיבות לעיכובים השונים בפרויקט אינן טכנולוגיות. המבקר מזכיר בדו"ח כי הסיבה העיקרית שבגינה החליט משרד הפנים לצאת להרפתקה הזו, היא צמצום תופעת הזיופים של תעודות הזהות, ששימשו בעיקר עבריינים וארגוני הטרור.

מאז 1995 אירעה שרשרת של אירועים, אותה מונה המבקר לפרטיה, שיחד מצטרפת למסכת אחת גדולה של כישלון וביזיון. ואם מישהו מוטרד, אז ראוי לו לדעת כי איש לא שילם בראשו בגין כך.

ב-2003, שנתיים לאחר שיצא המכרז הראשון, הוא בוטל על ידי בית המשפט המחוזי, תוך מתיחת ביקורת חריפה על צורת ההתנהלות של משרד הפנים בפרשה. באוגוסט 2005 יצא מכרז חדש לדרך, וגם הוא נמשך שלוש שנים. בסופו נחתם ההסכם עם HP לייצור התעודות. המו"מ בין HP לממשלה היה קשוח, ולווה בתביעות משפטיות מצד ספקים שלא זכו במכרז, דוגמת דפוס בארי, תביעות שחלקן טרם הסתיימו, "בזכות" הסחבת המפוארת שמאפיינת את עבודת בתי המשפט.

גם לאחר שנחתם ההסכם הסופי עם HP, שעשתה את כל ההכנות הנדרשות לייצור התעודות, כולל הקמת קו ייצור באור עקיבא, ייצור התעודות המשיך להתעכב. הסיבה: החלטתו של שר הפנים דאז מאיר שטרית, להוסיף לתעודות את האלמנט הביומטרי. משמעות החלטת השר שטרית היא שכל אזרח שיקבל תעודה חדשה, יצטרך לתת טביעות אצבעות שייאגרו במאגרי מידע ביומטריים. ההחלטה הזו עצרה שוב את הפרויקט ופתחה דיון ציבורי סוער לגבי הנחיצות של מאגרים אלה, והחשש לפגיעה בפרטיותם של האזרחים.

הדיון הזה לא הסתיים עד היום, מה שאיפשר למשרד הפנים לתרץ את המחדלים הקודמים שלו ולא לייצר את התעודות, בטענה שהחוק הוא זה שמעכב אותו, דבר הרחוק מאוד מהמציאות: בהסכם המקורי עם HP כתוב במפורש שייצור התעודות יהיה בשני שלבים, שלב אחד לפני חקיקת החוק הביומטרי והשלב השני עם אישור החוק. על פי אותו חוזה, בשנת 2010 HP הייתה אמורה לספק חמישה מיליון כרטיסים גולמיים למשרד הפנים, שייוצרו במפעל הייצור של פתקית בקיסריה. אבל מאחר והחוק טרם מיושם (כאמור, רק שלשום אושרו התקנות לפיילוט), אז קווי הייצור של המפעל הושבתו במשך שנה ללא כל סיבה.

לפיכך, המלצתו של המבקר להיחלץ מהתסבוכת בפרשה היא מאד הגיונית: "התחילו לייצר היום את התעודות החכמות", קבע המבקר בשפתו המשפטית, "ללא השבב הביומטרי. כך תגבירו את תחושת הביטחון של האזרחים, ותגדילו את היכולת לבצע זיופים בתעודות הקיימות. את נושא הזיהוי הביומטרי נשאיר לפעם אחרת, כאשר הויכוח סביבו יסתיים אם בכלל".

אלי ישי, שר הפנים, אחראי להמשך המחדל. הוא יכול היה להפנים את המלצת המבקר, ולקבל את עצתו, עצה של איש חכם ומבוגר, לשחרר את התעודה, שהפכה להיות בת ערובה בקרב על הביומטרי. אלא שישי לא עשה כך. על אחריות מיניסטריאלית המבקר אפילו לא טורח להתייחס ובצדק. השר ישי, העומד בראש משרד הפנים כיום, ירש את המחדל הזה משרים אחרים. אלא שהשר ישי כבר הוכיח בתחומים אחרים שהמילה "אחריות" לא מצויה בלקסיקון שלו.