ללמוד מהצבא האמריקני

ארצות הברית היא אחת המדינות החזקות והעשירות בעולם. גם המיתון הקשה, ממנו טרם התאוששה לחלוטין, לא שינה את מעמדה של האימפריה האמריקנית. אחת הסיבות לכך הוא שלארצות הברית יש את הצבא החזק בעולם – צבא שמבסס את בניין הכוח שלו בין היתר על פיתוחים טכנולוגיים, מחשבים, מערכות מידע והרבה מאוד מחקר ופיתוח. תקציב ה-IT הכולל של משרד ההגנה האמריקני עומד על כ-35 מיליארד דולרים – סכום הגבוה בהרבה מהוצאות המיחשוב של סוכנויות מקבילות בעולם. ממשל אובמה הצהיר לא פעם, כי הוא רואה בהשקעה בטכנולוגיה חלק בלתי נפרד מההיערכות של ארצות הברית להתמודדות עם האיומים השונים; הצהיר – וגיבה את המילים בתקציבים.

אבל דווקא עושר המשאבים הזה, שאפשר לכאורה "להתפרע" ברכש ובפיתוח, הביא את ראשי מערך הטכנולוגיה במשרד ההגנה האמריקני לחפש דרכים לחסוך ולהתייעל. אחת מהן הייתה אימוץ שורה ארוכה של מערכות קוד פתוח. המנמ"רים של זרועות הצבא השונים הבינו, כי במשחק הזה – של רכישת חומרה ותוכנה, יש מרכיב גדול מאוד של מערכות קנייניות. כך, למרות עושר האפשרויות בשוק, הרגישו המנמ"רים האלו שהם לקוחות שבויים של כמה חברות גדולות. כל ניסיון לעבור מסביבה קניינית אחת לשניה, עלה בתוהו. הסיפורים על תאימות, מערכות תוכנה וקישוריות בין עולמות שונים, היו טובים ברמה התיאורטית – אבל בפועל זה ממש לא עבד.

כך, החל תהליך המעבר לשימוש במערכות קוד פתוח בצבא האמריקני, בתחומים שונים – קריטיים יותר ופחות. כל שכבת מיחשוב נסרקה ונבדקה ללא שום חשש ובלי דעות קודמות. עבודה מאומצת של שנתיים הביאה לתוצאות מדהימות, אותן חשפו עמי שלזינגר מהתעשיה האווירית ואורי ברקן מחברת אלביט, בכנס הקוד הפתוח OPEN2011 שנערך בשבוע שעבר. השניים סיכמו רשמים מביקור שערכו במשרד ההגנה האמריקני, וקשה היה להם להסתיר את התלהבותם.

היטיב להגדיר זאת מארק אדוארדס, סגן מפקד הצי האמריקני, כשאר ש-"חלפו הימים בהם טכנולוגיות קנייניות שלטו בשוק. לא נסכים יותר להטמיע מערכות שדורשות חומרה כפולה, רישיונות תוכנה כפולים ועוד. איננו יכולים עוד להסכים לעלויות ההולכות וגדלות של תחזוקת המערכות שלנו".

כדי להמחיש את גודל האמונה שלהם במערכות קוד פתוח, על אף שמדובר בגוף ביטחוני רגיש, הודיעו מנהלי הטכנולוגיה של משרד ההגנה שהם לא רק מאמצים פתרונות קוד פתוח שחלקם נכתבו על ידי הקהילה העולמית, אלא שהם גם יתרמו ידע ופתרונות חזרה לקהילה, תוך שמירה על נושאי הסודיות והביטחון. רוצה לומר, שהם הפסיקו להסתתר מאחורי המנטרות של "ביטחון המדינה" ומצאו את שביל הזהב למימוש מטרות הזרועות הביטחוניות, תוך שיתוף פעולה עם העולם שבחוץ.

כל מי ששמע את הרצאתם של שלזינגר וברקן לא יכול היה שלא להשוות את הדברים למצב אצלנו. תקציב מערכת הביטחון בישראל תופס את הנתח הגדול ביותר בתקציב המדינה. הצבא לא מפרסם באופן רשמי את תקציב ה-IT שלו, אבל מקובל להעריך שמדובר באחוז או שניים מסך תקציב משרד הביטחון, שמוקצה בחלקו כמובן גם לשכר של מאות חיילים וקצינים ולתחזוקה שוטפת שנדרשת לפעילות. ובכל זאת, מדובר בסכומים לא מבוטלים שמושקעים במערכות חכמות, שכבר הוכיחו את עצמן בשדה הקרב. אם חלילה נידרש לעוד מבחן, סביר שהן תבואנה לידי ביטוי בצורה בולטת יותר.

אבל האם ראשי מערכת הביטחון בישראל העזו לחשוב ולבדוק חלופות שונות למערכות הקנייניות שקיימות בצה"ל? האם נעשתה אי פעם בדיקה מקיפה, בדומה לזו שערכו זרועות הביטחון האמריקניים, לגבי קוד פתוח? ככול הידוע לא, ואם כן – לא טרחו בצבא לספר על כך לעיתונות, ככל הנראה – שוב – בשם "ביטחון המדינה". גם פה אפשר ללמוד משהו מהדוד סם: ביולי אשתקד השיק ממשל אובמה, אתר פתוח לציבור בשם ITdashboard שתכליתו אחת: לספק מידע שוטף ואמין לציבור אודות ההשקעות של המשרדים השונים בארה"ב ב-IT ומערכות מיחשוב, כולל מידע על משרד ההגנה האמריקני.

השורה התחתונה מהרצאתם של שלזינגר וברקן היא, שאם גוף ענק כמו משרד ההגנה האמריקני התאמץ והצליח לייעל את הוצאות ה-IT שלו, בין היתר בזכות קוד פתוח, הרי שגם אצלנו – עם כל הבעיות המורכבות שאנו מתמודדים איתן, ראוי שיקום מפקד שיוביל את השינוי שיאפשר לחסוך הרבה מאוד כסף מתקציב הביטחון – גם אם חלק ממנו צבוע בירוק.