המחאה והאינטרנט

יונתן קורפל מחבר בין הדו"חות המעודכנים של אמזון והמחאה העממית הנוכחית בארץ

מחאות הרחוב שפוקדות את ישראל בשבועות האחרונים היכו גלים במדינה – וגם ברשת. העובדות המכאיבות, שגלויות לעין כל מזה תקופה ארוכה אולם לא היו בראש סדר היום הציבורי, הפכו לפתע לחדשות לוהטות: אנחנו מרוויחים פחות מאשר במדינות מערביות אחרות, שלהן אנחנו רוצים להידמות, אולם משלמים עבור כל מוצר ושירות הרבה יותר. מדובר במצב בלתי נסבל, בפרט בעידן הגלובליזציה והתקשורת המתקדמת, שהופכת את השקיפות למעשית לאין שיעור. בכוונתי להציג כאן פן חדש של הבעיה, כזה שטרם נדון על ידי הפרשנים למיניהם.

אולם ראשית חוכמה, אכתוב קודם כמה שורות על ידיעה טרייה, בנושא שונה לחלוטין. חברת אמזון (Amazon) מיהרה, כדרכה, וכבר פרסמה את הדו"חות הכספיים שלה לרבעון השני של השנה. בחומר היבש ובאמירות המלומדות המלוות של מנהלי החברה מצאתי שתי עובדות חשובות שכדאי לשים אליהן לב. מיד תוכלו להבין את הקשר של הנתונים הללו לפתיח הכל כך שונה לכאורה. העובדה הראשונה עוסקת בהיקף המכירות של החנות המקוונת הגדולה בתבל. מסתבר שברבעון השני של השנה הן גדלו ב-50% לעומת הרבעון המקביל אשתקד. החברה כבר מוכרת בהיקף שנתי של מעל 40 מיליארד דולרים! המכירות באינטרנט דוהרות והחברה אף טרחה לעדכן כלפי מעלה את תחזיותיה לרבעונים הבאים.

בכדי להבין את משמעות הדברים, כדאי לדעת שהיקף המכירות השנתי של שופרסל והריבוע הכחול הישראליות גם יחד מגיע בסך הכול להיקף של כשמינית מזה של אמזון. יש לזכור בהקשר זה שלאמזון אין כלל חנויות פיזיות.

לכאורה, גם אצלנו יש גידול מרשים במכירות האינטרנטיות. זרוע המכירות המקוונות של הריבוע הכחול, המכונה מגה באינטרנט, דיווחה לפני כחצי שנה, ובגאווה מודגשת, שהכפילה את שיעור המכירות באתר מ-0.5% ל-1% מהיקף המכירות של הרשת. למען הסר ספק, מדובר אולי בחצי פרומיל מהמכירות של אמזון. בקיצור, בארצנו, שמתיימרת להיות מעצמת היי-טק, השימוש המסחרי באינטרנט איננו מגיע אפילו למדרגת לעג לרש. יתרה מכך, הפערים בתחום זה בין ישראל לבין העולם המערבי הולכים וגדלים.

השבוע, תושב גרמניה סיפר לי כיצד קנה באמזון מכשיר טלפון סלולרי בכ-10% ממחירו בחנות וקיבל אותו בתוך 14 שעות, באמצעות הדואר. אנשים בעולם המתקדם מזמינים בגדים באמצעות האינטרנט, מחזירים את מה שלא מתאים להם מסיבה כלשהי ומחויבים בגין הקנייה רק לאחר שהחליטו סופית שהם מעוניינים במוצר. בישראל, רשת רמי לוי, שהודיעה על פריצה אינטרנטית, מדשדשת כבר תקופה ארוכה מעבר להכרזתה המקורית, עם כמה אלפי רשומים, לא כולם ממש פעילים. היא גם מסרבת לקבל בינתיים לקוחות מקוונים נוספים, בשל בעיות התארגנות. בנוסף, די שגרתי למצוא בארץ חברות שהמכירות באינטרנט כרוכות אצלן במחירים גבוהים יותר ובשירות גרוע אף מזה שנהוג בסניפיהן המסורתיים.

העובדה השנייה נוגעת למספר קוראי הספרים האלקטרוניים שאמזון מוכרת. החברה, שממשיכה להחזיק בכתר העולמי בתחום זה, דיווחה שמכרה בתוך שבועיים וחצי בלבד כ-7.5 מיליון קוראים מהמודל החדש ששוחרר זה עתה לשוק והמכונה G3. גם כאן אחסוך לכם את החישוב: נתון זה שווה בהיקפו ל-200 אלף ישראלים שהיו קונים קורא ספרים מסוים במחצית החודש. שימו לב שמדובר כאן בנתונים אודות מכשיר מסוים אחד, של יצרן אחד בלבד. אצלנו אפשר להגיד שגם באופן אבסולוטי, התפתחות התחום קרובה לאפס. כשטסים באל על כמעט שלא רואים במטוס קוראי ספרים. בטיסות עם חברות זרות בניכר, בעיקר בארצות הברית, זהו מראה נפוץ. בקיצור, אנחנו נמצאים רחוק בתחתית בכל הקשור לשווקים החדשים.

הקשר בין שני הנושאים ברור כשמש. בצפון אמריקה, מערב אירופה, המזרח הרחוק ואזורים נוספים, האינטרנט הביא עמו שיפור ברמת החיים. יותר מבחר, שמלווה בשפע של מידע יעיל. כל אחד קונה בדיוק את מה שהוא צריך ונפשו חפצה. יש מוצרים מותאמים לכל כיס. השירות טוב בהרבה ויעיל, כל זאת במחירים זולים משמעותית. חלק מהבעיה הכלכלית שנגדה מוחה כיום מעמד הביניים, יכול בהחלט להיפתר באמצעות מעבר לשוק פתוח ושקוף שיכול לצמוח בערוגת האינטרנט. כדי שזה יקרה, צריך להישבר מנגנון השליטה בחברות הגדולות, שבולם את ההתפתחות מאינטרסים צרים. אולם, לא פחות מתחייב שינוי מחשבתי אצל הקונים. הם המפרנסים את מוכרי הסחורות והם יכולים להוביל אותם למסחר האלקטרוני.

תגובות

(6)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, דיבה, וסגנון החורג מהטעם הטוב

  1. איש האוהלים

    אבל אל מי נוכל לבוא בטענות אם אנחנו הצרכנים לא קונים באניטרנט כמו שאתה כותב

  2. אבי

    החיבורים בין הטכנולוגיה לפוליטיקה מעניינים מאד

  3. ע. צופיה

    קורפל זיהה נכון את הבעיתיות אבל זו רק חלק מהבעיתיות. אסור לשכוח בידי מי השליטה על תשתיות האינטרנט בארץ הקודש (הוירטאליות והפיסיות כאחד), את הפיגור האינטרנטי (קשור או לא קשור) בעניין רוחב הפס והמהירות. אבל העיקר הוא שהמחאה החברתית הנוכחית - שאני מתפתה אך עדיין נמנע לקרוא לה מהפכה - היא מהלך שאינו נזקק לאמצעי התקשורת הישמני שדומה שהם מדדי אחריה אלא נעשית כולה באינטרנט - בפייסבוק בטוויטר ובמיילים.

  4. אמנון

    זה התחיל להיות המדור הפוליטי של העיתון .אין לי התנגדות .

אירועים קרובים