מי מפחד מבחירות ממוחשבות?

מפלגת העבודה קיימה אתמול (ב') את הבחירות המקדימות (פריימריז) לראשות המפלגה. כידוע, אף מועמד לא צבר את 40% הנדרשים על מנת לנצח בסיבוב הראשון ובעוד כשבוע ייערך סיבוב שני בין שלי יחימוביץ' לבין עמיר פרץ.

יום הבחירות עצמו היה ארוך מאוד במטה המפלגה ובמטות המתמודדים. הפעם, בניגוד לבחירות הקודמות, מפלגת העבודה החליטה ללכת על בחירות בשיטת הפתקים. זאת, ללא מסכי מגע וללא מערכות מיחשוב שמסוגלות לתת תוצאות בזמן אמת, והכי חשוב, מעצימות את אלמנט השקיפות והאמינות של הבחירות ומונעות זיופים.

לא זה היה המצב לפני שלוש שנים, בפריימריז שנערכו בפברואר 2008. מפלגת העבודה הייתה אז המפלגה הראשונה שהלכה על בחירות ממוחשבות מלאות. היא עשתה זאת בעזרת חברת טלדור, שהעמידה לרשות החברים מסכי מגע והקימה מערך מיחשוב משוכלל שנפרש בכל הארץ. אבל תקלות מחשב, שחלקן היו קשורות בכלל לתקלות ברשת התקשורת והחשמל, גרמו לעצירת הפריימריז. ראשי המפלגה דאז קיבלו רגליים קרות, ובהחלטה לא רציונאלית בעליל ביטלו את הפריימריז. אלו נערכו שוב כעבור יומיים בצורה ידנית רגילה.

בין טלדור ומפלגת העבודה החלו חילופי האשמות הדדיים, שבסופו של דבר הובילו לתביעה שהגישה מפלגת העבודה נגד טלדור בסך 6 מיליון שקלים. בסופו של דבר, לאחר שכל הצדדים נרגעו, ביטלה מפלגת העבודה את התביעה שלה נגד טלדור.

אף אחד לא מזלזל כמובן בחומרת התקלה שאירעה בפריימריז של 2008. זהו מצב שאף אחד לא היה רוצה להיקלע אליו שנית, בוודאי לא חברה כמו טלדור. בכל הכנה לפרויקט מיחשוב, ולו הפשוט ביותר, נלקחת בחשבון האפשרות של תקלות כגון אלו שהיו באותם פריימריז. הסבירות לתקלות אלו נאמדת בדרך כלל באחוז או שניים בודדים, אבל כאשר האחוז הזה מתממש, הנזק שהוא גורם שקול ל-100% של תקלות בפרויקטים אחרים. יש להניח שלא בקלות ויתרה מפלגת העבודה על פיצוי בסך 6 מיליון שקלים.

השאלה היא "מה עשו האנשים שמפעילים את המחשבים האלו כדי למנוע אותן?". תחקיר שנערך גילה, כי לכישלון הלא נעים הזה היו אחראים שני הצדדים – ואולי אפילו במידה שווה, אבל כל זה שייך להיסטוריה. אם מפלגת העבודה רצתה לנחם את עצמה, היא בוודאי יכלה לעשות זאת על ידי צפייה בפריימריז שנערכו במפלגות האחרות, קדימה והליכוד, גם שם לא הכל הלך חלק.

שלוש שנים אחרי, אפשר היה לצפות מאלו במפלגת העבודה שאחראים על קיום הבחירות המקדימות לראייה קצת יותר בוגרת, עם שמץ של חזון.

מפלגה שמשקיעה חלק גדול ממאמצי השכנוע שלה בפרסום באמצעות האינטרנט, שמועמדיה מנהלים קמפיין באמצעות הפייסבוק (Facebook), ומצייצים בטוויטר (Twitter), מפלגה ששולחת מסרים שמועברים דרך הטלפונים החכמים, לא יכולה להרשות לעצמה להראות שהיא הולכת אחורה ביום הכי חשוב שלה – הבחירות המקדימות לראשות המפלגה – רק מפני שלפני שלוש שנים המזל לא חייך אליה והיו תקלות טכניות ששיבשו במעט את המהלך.

לו רצו, יכלו ראשי המפלגה לקבל מידע והצעות מחברות גדולות שיודעות לעשות בחירות ממוחשבות, ולשמוע עד כמה התהליך הזה טומן בחובו הרבה יותר יתרונות מאשר חסרונות. כל התהליך הזה, של חזרה לבחירות ידניות, לווה על ידי כמה מעסקני העבודה במסע הסתה כנגד כל מה שמייצג המיחשוב בתהליכי החיים שלנו.

מעבר ליתרונות של בחירות ממוחשבות עבור המפלגה, עצם קיומן הוא סמל לתהליך הדמוקרטי שהולך ונעשה ממוחשב בכל העולם. דמוקרטיה שמבוססת על כלים ממוחשבים תורמת לשקיפות ולהתחברות טובה יותר לתהליך הבחירה, מונעת זיופים, ומשבצת את הגוף שמבצע תהליכים ממוחשבים (למשל, מפלגת העבודה) בעולם הדיגיטלי המתקדם.

החזרה אחורה אתמול לא מוסיפה כבוד רב למפלגה שראשיה מתכוונים יום אחד לחזור להנהגת המדינה ולהובלת המשק. משק שמעודד השקעות בענף ההיי-טק, מתוך הבנה שענף זה הוא אחד המנועים המרכזיים ליציבותה של הכלכלה הישראלית.

המסר אשר שולחת מפלגה השואפת להנהיג, אך עורכת בחירות עם פתקים מיושנים ואנשים שיושבים על רשימות שהופקו מפלטי מחשב ישנים, הוא מסר לא מעודד, שלא מבשר על עתיד טוב יותר עבור המדינה.