האיש שהצליח לגרום לאנשים לאהוב מכשירים

לפני עשרים וכמה שנים עמדתי בצומת דרכים: החלטתי לרכוש תחנת עבודה, DTP (ר"ת Desk Top Publisher), והיה עליי לבחור אחת משתי אפשרויות: תחנת עבודה של זירוקס (Xerox), עם זיכרון איחסון של 20 מגה-בייט (וואו) במחשב ששקל אולי 20 ק"ג ומסך 24 אינץ' (וואו כפול), או תחנת עבודה מכוערת להפליא של אפל (Apple), עם מסך קטנצ'יק של אולי 7-10 אינץ' וזיכרון אחסון כלשהו. שתי התחנות עלו 15 אלף דולרים.

לקחתי הלוואת ליסינג ורכשתי, כמובן, את ה-DTP של זירוקס, עם המסך הענק, שיכולתי לעמד בו עיתונים ומגזינים בטורים, ספרים, חוברות וכו' (במקום להדביק ברומיידים, למי שזוכר), לתקן כל דבר שרוצים, להזיז טקסטים ותמונות בלי הצורך לגרד ברומיידים, או להוציא חדשים, או בכלל להדביק הכל מחדש. זו הייתה תחילתו של עידן הגרפיקה הממוחשבת, וכל מי שנכנס למשרדי וראה את המסך הענק, שעליו אני מעמדת עיתונים בשילוב תמונות (שחור-לבן, לא להגזים), ספרים וחוברות – פער זוג עיניים תמהות. אפילו הייתה עלי ועל המחשב של כתבה בידיעות אחרונות…

אלה היו השנים שסטיב ג'ובס לא היה באפל, וגם ההפצה של מחשבי אפל בישראל הייתה צולעת, בעלת תמיכה גרועה, מה שהיה חלק מהשיקולים לא לרכוש אפל.

וכך חלפו עברו להן בערך 8-9 שנים, שבהן המחשב שלי עימד מאות ספרים, עיתונים ומגזינים, ופתאום הגיע ה-"בום הגדול" – סטיב ג'ובס חזר לאפל, ומחשבי הגרפיקה של אפל הפכו ל"הדבר" בגרפיקה הממוחשבת. גם מעוצבים להפליא, גם ידידותיים ואינטואיטיביים בצורה מדהימה (לעומת ה-DOS של מיקרוסופט ואחר כך חלונות 3.1), וגם יקרים להפחיד. אני נשארתי מאחור עם הטראנטע הצולע שלי, כי החברה ששיווקה אותו בארץ נסגרה, ובשלב מסוים גם זירוקס החליטו לרדת מה-DTP (בעקבות ההצלחה של אפל, שדחקה אותם לבור שחור בעולם הגרפיקה). יום אחד לקחתי את ה-DTP הזה וזרקתי אותו בחמת זעם לפח (עם שני סבלים) ורכשתי לי PC באלף דולרים, וזהו, נכנסתי לעולם ה-PC וויתרתי על אפל (משיקולי עלויות בלבד, לא התחשק לי עוד "משכנתא" ל-5 שנים).

לא היה בארץ כמעט שום משרד גרפיקה או מערכת של עיתון, או הוצאת ספרים – שלא עבדו על מחשבי אפל, ובשיחות שלי עם עמיתיי למקצוע תמיד עלה הוויכוח הנצחי – אפל או PC, כשאני, כמובן, מגינה בחירוף נפש על ה-PC, ומולי עומדים אנשים מכורים לאפל, כך חשבתי, עיוורים!

היום, כמעט שלוש שנים מאז שהתחלתי להשתמש ב-iPhone של אפל, אני מבינה את מה שלא הצלחתי להבין אז – מה זאת אהבה…

כל המחקרים שנעשים בעולם על מעריצי אפל, על השוואות בין משתמשי אפל למכשירים אחרים מובילים לתוצאה חד משמעית – סטיב ג'ובס הצליח במה שאף אחד לא הצליח לפניו, וספק אם יצליח לעשות בעתיד: לגרום לאנשים לאהוב את המכשיר שהם משתמשים בו, אם זה מחשב, או סמארטפון, או נגן מוזיקה וכו'… (ואני מודה, גם אני בהם). באחד המחקרים אפילו נמצא שאנשים מתייחסים לאפל כמו לדת. חוץ מהיצירתיות, הגאונות הטכנולוגית, היכולת לפרוץ גבולות ולהעז, סטיב ג'ובס, במודע או שלא, נגע בלבם של אנשים באמצעות המכשירים שהמציא. הוא פשוט הפך סדרי עולם וגרם למהפיכות טכנולוגיות כמה פעמים – אם במחשבי הגרפיקה (שמיקרוסופט, עם כל הכבוד, כל הגרסאות שלה של חלונות עד היום ניסו לחקות את מערכת ההפעלה של המקים) ואחר כך עם נגני המוזיקה וחנות המוזיקה המקוונת iTunes, שהנגישה את המוזיקה בקלות למיליוני אנשים (שכל יצרניות הנגנים בעולם מנסות לחקות את אלה של אפל), ואחר כך עם ה-iPhone, שבגללו נפלו ונופלות עדיין חברות ענק שלא התייחסו ברצינות לבשורה שהביא הן כמכשיר והן עם חנות האפליקציות, ועדיין, למרות שיש מכשירים טובים ממנו בהיבט החומרה – נחשב ל-"הסמארטפון" בעולם, ולבסוף עם ה-iPad – שכל מכשיר מתחרה גם הוא תמיד נמדד בהשוואה למכשיר של אפל, ולמרות שיש מכשירים עשירים ממנו בהיבטי החומרה והטכנולוגיה נשאר אי שם למעלה בפסגה לעומת האחרים.

נוח על משכבך בשלום סטיב ג'ובס. נזכור אותך לעד כמהפכן טכנולוגי שלא היה כמוהו ואין עוד כמוהו. לא הרבה אנשים יכולים להיזכר כמי ששינו את העולם בדרך שאתה עשית. נזכור זאת.