ככה לא בונים פלא

בסוף השבוע התאכזבנו לגלות שלמרות מאמצים וחרף ציפיות אופטימיות מאוד של נציגי הממסד, ים המלח שלנו לא נבחר להיות אחד משבעת פלאי עולם החדשים. מתוך 440 אתרים מועמדים מרחבי כדור הארץ,  הוא אמנם הגיע לשלב הגמר, אך שם כשל.

ראוי להפנות את אלה שלא מבינים מה החמצנו לתחרות דומה שנערכה לפני כארבע שנים והתמקדה בשבעת פלאי עולם שנבנו בידי האדם. אז נבחרה, בין היתר, פטרה שבירדן, ומאז ועד היום נרשמה עלייה של מאות אלפים במספר התיירים שמגיעים לשם מדי שנה. כך שזכייה בתואר אחד משבעת פלאי עולם משמעותה כסף גדול.

הנושא קשור לאתרנו המקצועי בשל העובדה שההצבעה, כמו שיווק המועמדים, הושתתו בעיקרם על הרשת האינטרנטית, וניתן היה לעשות זאת גם דרך הודעות SMS. אתר בינלאומי מיוחד ריכז את הפעילות, שנמשכה זמן רב. השיטה אפשרה לכל אזרח בעולם להצביע עבור פלאי העולם שבחר, ללא הגבלה על מספר ההצבעות. המבצע זכה לחשיפה עולמית רחבת היקף. לקבלת פרופורציה, באתר הישראלי היו כמה מאות מיליוני הצבעות. מיד כשהתברר שלא זכינו, התחילו הנוגעים בדבר לתרץ את הכישלון בהיותנו מדינה קטנה. יש שלא נרתעו מלשוב ולהעלות את טיעון האנטישמיות השחוק.

אני סבור שזה היה פשוט כישלון של השיווק האינטרנטי שלנו. ישראל היא מדינה נחותה בכל  הקשור לשיווק מקוון של מוצרים ושירותים, ואך טבעי שזה ישפיע כם כאן, בבואנו למכור שירותי תיירות לאומיים באמצעות הרשת. כל מי שמכיר את המתרחש בצפון אמריקה, מערב אירופה או המזרח הרחוק בתחום הצומח של המסחר האלקטרוני יודע עד כמה המצב בישראל שונה לרעה ומפגר. ממוצרי אופנה ועד כלי רכב, ממצרכי מכולת ועד נדל"ן או שירותי בנקאות. ראו כיצד החברות בחוץ לארץ מוכרות באמצעות רשתות חברתיות, ציוצים, בלוגים, קבוצות דיון ועוד, וכמה מעט זה תופס כאן.

אני משוכנע שהתחרות לבחירת שבעת פלאי עולם החדשים הוכרעה לפי טיב מסע השיווק האינטרנטי שנוהל לגבי כל אחד מהם. לו היינו טובים יותר בתחום זה, היינו מצליחים להפוך את ים המלח לאחד מפלאי תבל, ללא כל צל של ספק.

טענה נוספת שהועלתה כדי להסביר את הכישלון גורסת שהעובדה שישראל דלה באוכלוסיה הייתה לנו לרועץ. זו לא טענה רצינית. כפי שהזכרתי קודם, ירדן, שהיא מדינה קטנה מאתנו מבחינת מספר התושבים, התברגה לרשימת שבעי פלאי העולם שנבנו על ידי אדם. בואו גם לא נשכח שכשליש מהמצביעים עבור ישראל התבררו למשל כסינים, והמשמעויות ברורות. דוגמה נוספת לכך היא שבעוד שלארצות הברית יש אוכלוסיה הגדולה במאות אחוזים מזו שבוייטנאם, הגראנד קניון, אתר תיירות אמריקני מפורסם, נשר בשלב מוקדם של התחרות. ממשל אובמה, שמכיר היטב את סודות השיווק באינטרנט, החליט שלא להקדיש לנושא, וסיבותיו עימו. לעומת זאת, הווייטנאמים נרתמו והצליחו להתברג לרשימה, אף על פי שאוכלוסייתם לא מגיעה אפילו לרבע מזו של ארצות הברית. כלומר, לא הגודל קבע אלא רצינות הממסד. בישראל דיברו הרבה וגבוה אך עשו מעט ולא מקצועי מספיק. משרדי הממשלה תרמו יחדיו לקמפיין יותר משבעה מיליון שקלים.

עוד דוגמה היא זו של קוריאה. שם השקיעו פי 7.5 מאתנו, לא פחות – וזכו. אנחנו השקענו מעט ולשווא, ואילו הם השקיעו הרבה ויקבלו החזר עם ריבית דריבית על השקעתם.

הקוריאנים יודעים לשווק באינטרנט. הם מהחלוצים שעוברים לפני המחנה בתחום זה. תשתיות האינטרנט, היקף השימוש ביישומים וחלקו היחסי של המסחר המקוון מכלל המסחר במדינתם ראויים לקנאה גדולה. מה הפלא שהם הותירו אותנו מאחור גם כאן?

לבסוף אתייחס לאלה אצלנו שעברו לשלב השני, של התגובה המותנית. זה לא כל כך חשוב בעצם, הם אומרים. כך יכול למלמל מי שאיננו מבין את המשמעות הכלכלית האדירה של תיירות בעולם המודרני, על אחת כמה וכמה במדינה ענייה במשאבים טבעיים. חלק מהמופקדים על התחום מפתחים יחסי ציבור על הישגי המדינה בעת האחרונה בתחום התיירות. האמת שונה לחלוטין. אתם מוזמנים לבחון כמה תיירים פקדו בשנים האחרונות את ישראל לעומת, למשל, המספרים שהגיעו לירדן או לסוריה, ותהיו בהלם כשתגלו בכמה הם עברו אותנו. העולם הגלובלי מגביר את התחרות, והטובים מנצחים בה. אנחנו יותר מידי פעמים לא בין המובילים. חוסר השליטה בטכנולוגיית המידע המעודכנת – שליטה שהייתה עשויה לתת לנו סיכוי נפלא לסגירת פערים – הינו בינתיים עוד הזדמנות מוחמצת.