על משמעותו של הציוץ

כנס אילת לעיתונות שנפתח בתחילת השבוע ויינעל מחר (ד'), נערך בעיר הדרומית על ידי אגודת העיתונאים תל אביב ואוניברסיטת בן גוריון. האירוע כלל השנה, בין היתר, שני פאנלים שעסקו בשאלה, האם האינטרנט – באמצעות הרשתות החברתיות דוגמת פייסבוק (Facebook) וטוויטר (Twitter), מאיים על כלי התקשורת המסורתיים וכיצד הוא משפיע על עבודת העיתונאים.

האם המידע שמופיע בפייסבוק מהווה חלופה עדכנית ומספקת עבור צרכני החדשות? האם הציוץ בטוויטר מהווה תחליף לכותרת הראשית בעיתון? האם קיימים עורכים בעיתונות הכתובה והמשודרת שמפרסמים כותרות ראשיות על סמך ציוצים או הודעות בקירות הפייסבוק?

בפאנל הראשון, שהתמקד בשליטתו של האינטרנט כאמצעי תקשורת, חשף אחד המשתתפים, ד"ר נעם למלשטריך לטר מהמרכז הבינתחומי, מסקנות של מחקר שערך בנושא חלקה של פייסבוק בהצלחת מחאת הקוטג' ומחאות אחרות. על פי נתוני המחקר עולה, כי הסברה שקיימת בציבור לפיה מחאת הקוטג' היא מחאה שהתקיימה רק בזכות הפייסבוק היא מוטעית מיסודה. על פי ד"ר למלשטריך לטר, ראשי המחאה והציבור שנשאל על כך, הודו כולם כי לולא התמיכה שהעניקו כלי תקשורת מסוימים לנושא, המחאה לא היתה יוצאת לדרך.

משתתפי הפאנל – עורכים מאתרי חדשות ומערוץ 2, התווכחו ביניהם האם באמת מחאה יכולה להתחיל אך ורק בעקבות עצומה בפייסבוק? אחד הטיעונים שנשמעו שם הוא, שכ-90% מאוכלוסיית מצרים לא עושה שימוש בפייסבוק, ובכל זאת הצליחו מארגני המהפכה שהתחוללה שם למלא את כיכר תחריר. האם הופרז חלקה של הרשת החברתית בהפלת משטרו של מובארק?

האמת נמצאת איפשהו באמצע: כדי לייצר מהפכה צריך סיבות טובות שמגיעות מהשטח, אבל כדי להניע את האנשים דרושים כלי תקשורת חזקים. כל הדוברים בפאנל הסכימו, כי הפייסבוק הוא ה-"המגה-פון של המאה ה-21". הוא זה שהעלה על פני השטח את הבעיה והוביל להתייחסות של כלי התקשורת הגדולים אליה. עם זאת, משתתפי הדיון הסכימו, כי הרשתות החברתיות הופכות להיות אמנם אלטרנטיבה לעיתונות המקוונת, אך האיום המרכזי דווקא נמצא לפתחה של העיתונות המודפסת, שהולכת ומאבדת מכוחה.

פאנל אחר עסק בשאלה, עד כמה מושפעים העיתונאי והעורך ממה שקורה ברשתות החברתיות? את הפאנל הנחה דרור גלוברמן מערוץ 2, ועל משתתפיו נמנתה גם ג'ודי ניר מוזס שלום, רעייתו של ממלא מקום ראש הממשלה, סילבן שלום, ובעלת מניות בידיעות אחרונות. מוזס מוכרת כאושיית טוויטר מוערכת, שזוכה לרייטינג גבוה ברשת החברתית. לדבריה, מדובר בכלי שמאפשר לה להתבטא בחופשיות. בעיתונות הממוסדת, אמרה, ובוודאי שבשידור הציבורי-ממלכתי, יש מגבלות ויש רגולציה. "יש הרבה דברים שאני כותבת בטוויטר כי 'בא לי לומר אותם', אבל אין מצב שאומר אותם בשידור או בראיון לעיתון".

אבל האם דברים שנכתבים ברשת משנים את האופן שבו מבצעים העיתונאים את עבודתם? משתתפי הפאנל לא מיהרו להודות בזה, אם כי לא יכלו להכחיש שהם עוקבים במשך רוב שעות היממה אחרי הנעשה ברשת. בעולם, כך למדו מאזיני הפאנל, טוויטר הוא כלי כמעט רשמי להעברת מידע "חם" באופן מיידי. העיתונים בחו"ל, אמרו חברי הפאנל, עוקבים אחר הציוצים האלו וממהרים לפרסם את חלקם. בישראל המצב קצת שונה, כאשר צייצנים דוגמת מוזס שלום אינם מייצגים את הכלל.

מנחה הפאנל, גלוברמן, אמר כי אין לו שום בעיה לטפל בסיפור שמתחיל ברשת חברתית. "לא חייבים להסתכל על זה כמקור מהימן או לא מהימן. מה שקורה ברשת זו המציאות – שם קורים הדברים האמיתיים וברור שכל עורך חייב להיות קשוב לכך". האם המשמעות היא שבעתיד כבר לא נצטרך את כלי התקשורת המסורתיים? התשובה של המשתתפים, שכל אחד מהם מועמד פוטנציאלי לאבד את מקור פרנסתו אם תחזית זו תתממש, היתה לא.  הסיבה: הרשתות החברתיות יוצרות ים אדיר של מידע, ולבני האדם אין זמן לברור כמות כזו של אינפורמציה. לכן תמיד יידרש אותו "מתווך", שיעבד את החומרים, ימיין את החשובים שביניהם, ויגיש אותם לקורא.

הקוראים של היום הם תובעניים מתמיד, ורוצים לקבל באופן מיידי את סל החדשות שהם מתעניינים בו – בלי מילה אחת מיותרת. כאן מגיעה לעזרתם הטכנולוגיה. העתיד טמון באיחוד בין פלטפורמות, כמו הטלוויזיה, האינטרנט והקורא הדיגיטלי – שיידע לשאוב מידע מכמה מקורות בהתאם לפרופיל האישי שלך.

השורה התחתונה: האינטרנט בכלל, והרשתות החברתיות בפרט, משנים את דרכי החשיבה והפעולה של העיתונאים. המידע כנראה לא ישתנה, אבל הדרך בה יגישו אותו העיתונאים לקורא תשתנה. אם לשפוט על פי הדוברים בכנס, אנחנו מצויים בראשיתה של המהפכה.