ללמוד מהדרום

מערכת החינוך בדרום הצליחה להתארגן באופן מעורר כבוד, ואפשרה ל-200 אלף תלמידים שנשארו בביתם לנצל את טכנולוגיית הלמידה מרחוק כדי להמשיך בשגרת הלימודים ● שם כבר הפיקו את הלקחים, הכינו תוכניות, ציידו חלק גדול מבתי הספר ויצרו לפחות תשתית בסיסית שמאפשרת כיום לכל מורה לקיים שגרת לימודים מתוקשבת, מבלי שתלמידים יצטרכו לסכן את חייהם ● משרד החינוך חייב לזרז את הגורמים במחוזות האחרים ללכת בדרך זו

סבב הטילים הנוכחי, המסכן את מיליון תושבי הדרום, שוב העמיד היום (א') במבחן את כל המערכות האזרחיות שנועדו לטפל בעורף. אחד הדברים הבסיסיים בטיפול בעורף בשעת חירום, הוא היכולת להמשיך בשגרה. ואכן, מערכת החינוך בדרום הצליחה להתארגן בצורה מעוררת כבוד, ואפשרה היום ל-200 אלף תלמידים שנשארו בבית שלא מרצונם, לנצל את טכנולוגיית הלמידה מרחוק כדי להמשיך בשגרת הלימודים.

המציאות העגומה אילצה את תושבי הדרום להיות מוכנים למצבים כאלו, ולכן המעבר משגרה לחירום, לפחות במערכת החינוך, היה מהיר. עם זאת, מעניין לגלות שהלימודים מרחוק אינם נעשים רק בשעת חירום. מאחר שבתי הספר במרחב הדרום נכללים בתוכנית התיקשוב הלאומית, צוידו רוב בתי הספר באזור בתשתיות תקשורת ואינטרנט. במקביל, הוכשרו מורים ב-400 בתי ספר, במטרה להעביר את תוכניות הלימודים באופן מתוקשב. חומרי הלימוד אינם אחידים. למעשה, משרד החינוך מעניק אוטונומיה כמעט מוחלטת למורים ולמערכת החינוך, בבואם לבחור את תוכניות הלימודים המתוקשבות שלהם, ולהעלות אותם על פלטפורמה דיגיטלית שתהיה נגישה לכל ילד.

הלימוד מרחוק באזור הדרום הוא תוצאה של שגרת טילים ופיגועים שידעו ישובים אלו במשך כשבע שנים, עוד בטרם מבצע "עופרת יצוקה". לקראת המהלך הצבאי, נערך מינהל הטכנולוגיות של משרד החינוך לקדם ולפתח תוכניות לימודים, כדי שתשמשנה את הילדים במצבים מסוג אלה.

אבל הדבר היפה ביותר הוא, כאמור, שאנשי משרד החינוך לא שומרים את הפתרונות האלו רק לשעת חירום, אלא מנצלים אותם כדי לקדם את נושא החינוך המתוקשב באזור זה כל השנה. השגרה, שכוללת מורים שמתקשרים עם תלמידיהם באמצעות האינטרנט, היא אחד התוצרים היפים ביותר של השילוב בין עולם ה-ICT לעולם הפדגוגי-חינוכי.

בשנים האחרונות מרבים לדבר על נחיתותה של מערכת החינוך בתחום הטכנולוגיה והתיקשוב. גם אלו שבירכו את שר החינוך על תוכנית התיקשוב הלאומית, אמרו שזה מעט מדי ומאוחר מדי. הטכנולוגיה מתפתחת בקצב מטורף: פיגור של דור אחד או שניים במערכות למידה, שנחשב סביר בשנים קודמות, הופך בן-לילה לפיגור של שלושה וארבעה דורות. מציאות בלתי הגיונית.

ממה שראינו ושמענו היום, מתברר שאזור הדרום קצת שונה. שם כבר הפיקו את הלקחים, הכינו תוכניות, ציידו חלק גדול מבתי הספר ויצרו תשתית בסיסית, שמאפשרת כיום לכל מורה לקיים שגרת לימודים מתוקשבת אל מול תלמידיו, מבלי שיצטרכו לסכן את חייהם ולהגיע לבתי ספר לא ממוגנים. השקעה בתיקשוב חינוכי, היא כנראה זולה יותר ונוחה יותר מאשר השקעה במיגון פיזי בבתי ספר. הצד הפחות משמח, הוא, שזו לא המציאות באזורים אחרים בארץ. עדיין ניתן למצוא ברחבי המדינה לא מעט בתי ספר שאינם מתוקשבים ואינם מוכנים לשעת חירום, שעלולה להתרחש בכל רגע נתון.

השורה התחתונה: משרד החינוך יכול לברך על המוכנות של אזור הדרום בכל מה שקשור ללימוד מרחוק בשעת חירום, אבל חייב לזרז את יתר הגורמים במחוזות האחרים להיכנס במהירות רבה יותר לעולם המתוקשב. זה לא רק עניין של תקציבים, אלא מקבץ של מוטיבציה, יצירתיות ומוכנות להשקעה מעבר למשאבים הקיימים. יתרה מכך, יש להכניס את זה לשגרה היום-יומית, כדי שבחירות לא יצטרכו להתחיל הכל מחדש. יפה הגדירה זאת צביה שמוקלר, מפקחת התיקשוב באזור הדרום, שאמרה כי "מה שלא עובד בשגרה – לא יעבוד בחירום". ויפה שעה אחת קודם.

תגובות

(0)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, דיבה, וסגנון החורג מהטעם הטוב

אירועים קרובים