ד"ר יובל דרור, המכללה למנהל: "טכנולוגיה יכולה לשמש מנוף לשינוי, אבל היא לא השינוי עצמו"

"טכנולוגיה יכולה לשמש מנוף לשינוי, אבל היא לא השינוי עצמו. הרי טכנולוגיה לבדה לא תפתור את הבעיה: אם תכניס טכנולוגיה לכיתה שבה נמצא מורה טוב, תקבל מורה טוב יותר. לחילופין, אם תכניס טכנולוגיה לכיתה שבה יש מורה רע – תקבל מורה רע יותר", כך אמר ד"ר יובל דרור, ראש המסלול לתקשורת דיגיטלית בבית הספר לתקשורת של המכללה למנהל. ד"ר דרור אמר את הדברים בכנס השנתי לתיקשוב בחינוך ובהוראה שערך הבוקר (ד') מכון מופ"ת, בשיתוף עם קבוצת אנשים ומחשבים.

בהרצאתו העלה ד"ר דרור דילמות שונות הקשורות לחינוך בעידן הדיגיטלי. לדבריו, "בשלב מסוים המדיום מתחיל להשפיע על המסר, ואנחנו נדרשים לוודא שההתפתחות הטכנולוגית לא תקלקל את המסר ולא תגרום לנו להתפעל כל כך מהמדיום, עד לרמה שהמסר ילך לאיבוד".

ד"ר דרור ציין, כי "מערכת החינוך מתבססת על אקסיומה, לפיה הטכנולוגיה מובילה לחברה טובה יותר, ועתידה להביא גאולה למערכת החינוך המסורבלת והעמוסה בבעיות. אבל הרעיון זה לא החל בעידן הדיגיטלי: תומס אדיסון חזה ב-1913 שהקולנוע יביא למהפכה בתחום החינוך, ויהפוך את ספרי הלימוד למיותרים. באותו אופן, ההתלהבות מהטלוויזיה ככלי חינוכי בארה"ב החלה לדעוך באמצע שנות ה-60'. היו שסברו אף שהופעת האינטרנט בעולם, ב-1992, תבשר את תום עידן בתי הספר. כיום, יש כאלה שמבטיחים שההולוגרמות עומדות להחליף את המורים בכיתות".

מול טענות אלו, הציג דרור סרטון של סטיב ג'ובס מ-1995, בו הוא נשאל האם הטכנולוגיה עומדת להחליף את המורה. "הדבר הכי חשוב בלמידה הוא אדם אחר – אחד שיודע להגביר את הסקרנות שלך, שמנחה אותה ומזין אותה. מכונות אינן יכולות לעשות זאת באותו אופן חיוני, כפי שעושים זאת אנשים", אמר ג'ובס.

הוא הצביע על העובדה, כי הטכנולוגיה מתקדמת מהר יותר מהיכולת של מערכת החינוך להתמודד עימה. "רגע אחרי שסיימו לחבר את כל המחשבים בכיתות לכבלים, הופיעו המחשבים עם החיבור האלחוטי. כאשר סיפקו לילדים מחשבים אישיים, החליפו אותם הניידים. את הניידים מחליפים עתה הטאבלטים. זה מירוץ שלא נגמר".

בהתייחסו לתפקידו של האינטרנט במערכת החינוך, אמר דרור, כי מול הערכים החשובים שהרשת מביאה עימה, כמו פתיחות, חופש, שיתוף ואפשרויות התפתחות – ישנן תופעות פחות רצויות. כך, למשל, ציין את העובדה שהמדענים באקדמיה לא מקודמים על בסיס שיתוף, אלא על בסיס הישגים אישיים – ולכן הם מעדיפים לרשום קרדיט אישי על עבודה בינונית, מאשר לקבל קרדיט על עבודה שיתופית.

הוא הביע סלידה מפני העידוד של מערכת החינוך לשימוש באינטרנט כמאגר מידע בלבד. לדבריו, תלמידים מבצעים העתק והדבק בעבודות – ללא כל עיבוד, מאמץ או למידה. "האינטרנט כמאגר מידע מעביר מסרים הרסניים בהיבט אישי וחינוכי. הוא מעמיק את העצלות המחשבתית, כיוון שתלמידים מקבלים ציון על בסיס המידע שהם איתרו, כאשר המסר הוא 'אין צורך לחשוב – מישהו אחר כבר חשב במקומכם'. כך, התלמידים מקבלים ציונים גבוהים, מבלי שהם נדרשים להבין או לבדוק את נכונות המידע".

תפקידה של מערכת החינוך הוא ללמד את הילד לחשוב, קבע ד"ר דרור. "לחשוב זה להתאמץ ולהתאמץ זה כואב. כשהתלמידים מופנים להעתקה מוויקיפדיה (Wikipedia), הם לא צריכים להתאמץ ולא צריכים לחשוב. הם אינם נדרשים להשקיע מאמץ כדי להשיג דבר מה. זהו ערך חינוכי בפני עצמו, והוא הולך לאיבוד בהדרגה".

תופעה נוספת בעת הנוכחית, לדבריו, היא היעדר מקוריות. "אם לחשוב זה מאמץ, אז לחשוב אחרת זה ממש מייסר. בעידן ההעתקה מהאינטרנט, התלמידים לא מפתחים חשיבה מקורית. אם בית הספר רוצה להכשיר את תלמידיו לעולם שבחוץ, אז חשיבה מקורית היא ההכשרה הטובה ביותר עבורם".

לסיום, הסב דרור את תשומת הלב לנטייה האנושית לראות את אמצעי התקשורת והטכנולוגיות, דרך הראי האחורי. "אנחנו מסתכלים על ההווה, אבל הוא כל כך מהמם, שאנו מתקשים לפענח אותו. אנו מבינים אותו רק דרך הלוגיקה של מה שכבר עבר. זאת הסיבה שתוכניות הטלוויזיה הראשונות נראו כמו תסכיתי רדיו. לקח זמן עד שהבינו שמדובר במשהו אחר לגמרי. באותו אופן, בית הספר לא יכול להתעלם מהמחשב, ובוודאי שלא להתעלם מהאינטרנט. עם זאת, אסור לו להסתכל על המחשב והאינטרנט דרך הראי האחורי, כיוון שהם שונים באופן בסיסי בלוגיקה שלהם ובדרך הפעולה שלהם מטכנולוגיות קודמות. הגיע הזמן שגם במערכת החינוך יסתכלו על העולם דרך השמשה הקדמית – שם קורים בדרך כלל הדברים המעניינים".