ענן: שיעורי בית לספקים

נושא הענן מלווה את ענף ה-ICT מזה כשלוש שנים. הדיונים עד כה התרכזו ברמת "מה זה ענן?", "למה זה טוב לארגון?" (מהצד של נותני השירותים) ו-"למה עדיין לא ענן?" (מהצד של המנמ"רים). התמונה שהצטיירה עד כה היא, שמדובר בטרנד שמתחיל את שלביו הראשונים בחדירה לשוק הישראלי, אבל הארגונים הגדולים עוד לא ממש שם.

מי שרצה להעמיק ולהבין מדוע בעצם לא, ומדוע הענן נתפס כטרנד שממומש רק ב-SMB, הגיע היום (א') למפגש מיוחד של פורום המנמ"רים והמנכ"לים של אנשים ומחשבים, C3, שעסק בנושא ענן. הפעם מתכונת המפגש הייתה מעט שונה: המנמ"רים היו הדוברים המרכזיים, בעוד הספקים ישבו בקהל ושמעו בצימאון רב מה המנמ"רים מצפים מהם. במילים אחרות: המנמ"רים הכתיבו שיעורי בית לספקים, ובתום הפסקה של שעה, עלו הספקים, כמו תלמידים חרוצים, וניסו לענות לאתגרים שהוצבו בפניהם.

ואכן האתגרים הם לא מעטים. מאיר שור, ה-CTO של בנק לאומי, היטיב להגדיר את המצב, כשאמר שהבעיה אינה טכנולוגית. כך, לדבריו, הבעיה שעומדת כיום בפני המנמ"רים אינה ההתלבטות באיזה אפליקציה לבחור, או עם איזה ספק לעבוד; האתגר המרכזי הוא בנושאים שמסביב לענן: "נושאים שקשורים לעצם קיומנו", כפי שהוא הגדיר זאת. אם תרצו, אלו הם החסמים הסמויים, אותן שאלות פתוחות שהמנמ"ר ניצב בפניהן, כאשר לחלק מהן אין עוד פתרון.

המנמ"רים במפגש הסבירו היום, שתפיסת הענן בעיני הספקים היא עדיין תפיסה של מוצר ושירות, כאשר אין הסתכלות ממשית, שיודעת לתת פתרון מלא למגזרים שלמים. רוב ספקי הפתרונות מנסים כמיטב יכולתם לתת פתרון נקודתי לארגון מסוים, על פי גודלו ועל פי אופיו. מנמ"ר שהארגון שלו שייך למגזר כלשהו, נניח פיננסי, מצפה לראות פתרונות מבוססי אפליקציות לכל המגזר, בהתאם לצרכים המיוחדים שלו. זה מתקשר לכך שבעולם פתרונות הענן, נושא התקינה האחידה נמצא עדיין בחיתוליו. פה ושם יש מיזמים בינלאומיים שמנסים לחבר כמה יצרניות תוכנה וחומרה, אבל הדרך עדיין רחוקה ובישראל זה כמעט ולא קיים.

בהתלבטות בין ענן ציבורי לענן פרטי, מרבית המנמ"רים שדיברו בפאנל המרכזי שפתח את האירוע, הולכים חד משמעית לענן הפרטי. בכך הם הדפו טענות, שנשמעו בין היתר גם בכנס עצמו, כאילו אין להם עניין לעבור לענן שחוסך כסף לארגון. נראה שהלחץ על ה-IT להתייעל ממשיך במלוא עוזו, עוד מאז המיתון של 2008. ארגוני IT עושים ככול שביכולתם בכדי להתייעל – לא רק כדי לרצות את ההנהלה, אלא גם כדי לפתח נוסחאות מדויקות יותר שמאפשרות להם להתנהל מול הלקוחות הפנים-ארגוניים.

בענן ציבורי העסק קצת יותר מורכב. טרם נוצרו, כנראה, האפליקציות "ההורסות" שיכולות לתת מענה לארגונים מבוזרים וגדולים. גם המעטים מבין המנמ"רים שניסו לטעום מהענן הציבורי, לא הפגינו התלהבות גדולה מדי, בין היתר משום שאף אחד מהספקים בעולם לא הצליח להוכיח להם ול-CFO שלהם את הכדאיות הכלכלית במעבר לענן ציבורי. אז עושים פה ושם ניסיונות, בעיקר לאפליקציות לא קריטיות, אבל לא הרבה יותר מזה.

בבנק לאומי, למשל, חוו על בשרם חוויה בלתי מתקנת בעליל, שרק חיזקה אצלם את ההחלטה לא לרוץ לענן הציבורי. הם העלו אפליקציה מסוימת לענן, שנכתבה בתוך הארגון. תוך כדי החיבור לענן נתגלתה תקלה, שהתיקון שלה ארך חודש ימים, כי ספק הפתרון של הענן הפרטי לא הכיר את האפליקציה והיא לא הייתה באחריותו. מכאן, שיש כאן בעיית SLA ברורה שמישהו צריך לפתור.

בעיה אחרת היא רוחב הפס והתלות בשירות של גורם חיצוני. יש ארגונים שאינם יכולים להרשות לעצמם העדר שירותי מיחשוב ותקשורת יותר מחמש דקות בשנה, ואם קורית תקלה או התקשורת של הספק נפגעת מסיבה זו אחרת, שום תירוץ לא יעזור למנמ"ר.

כמובן שעלו במפגש גם בעיות של אבטחת מידע ושאלות של חיסיון המידע, שבאופן גורף אוסר על כל מי שיש לו מאגר מידע הכולל גם מידע אישי, להעבירו לגורם חיצוני מסיבה כלשהי. ובכלל, התברר כי הרגולטורים בישראל טרם נתנו את דעתם על נושא הענן בצורה רחבה. ברוב המקרים הרגולטור לא מתייחס לנושא, וכשהוא כן עושה זאת – הוא מערים קשיים.

השורה התחתונה: הספקים שעלו לבמה הבוקר אחר זה, התנהגו כמו תלמידים חרוצים שהכינו שיעורי בית – ובמהירות. אבל דומה שיותר מאשר הספקים חיפשו תשובות, הם רשמו לעצמם לא מעט נקודות לבדיקה וטיפול. הם הבינו טוב יותר את גבולות הגזרה ששמה מיחשוב ענן, מה חסר בה ואיך אפשר להשלים את החסר כדי לשכנע את המנמ"רים לחתום אצלם את החוזה הבא.