זילות ה-IT

החברות הציבוריות בענף הטכנולוגיה והמידע פרסמו לא מכבר את דוחותיהם הכספיים לשנת 2011. ככלל, האנליסטים רואים באור חיובי את התוצאות. אין ספק שהייתה זו שנה טובה לחברות הללו; מבחינות לא מעטות נשברו כאן שיאים, ולכאורה כולם צריכים להיות מרוצים. בראש מובילה מטריקס. החברה העפילה במכירותיה בשנה החולפת לכ-1.75 מיליארד שקלים. אלה הותירו לה רווח נקי של 96 מיליון שקלים. את כל אלה ייצרה באמצעות -6000 עובדים, להם היא מספקת פרנסה.

כדי להבין את גודל ההישג, די אם נאמר כי בתעשייה האווירית, המונה כמעט פי שלושה עובדים, יצרו רק פי שנים הכנסות, ו-13 מיליון שקל פחות ברווח. ההישגים באו בזכות שילוב של ניהול קפדני עם שנה כלכלית מצוינת לענף טכנולוגית המידע בעולם ובארץ. אולם, מבין השיטין, מצאתי כי בהסתכלות מפוקחת הנתונים פחות מעודדים. שכן הדבר המטריד הוא, כי אלו הם היחסים החשובים של הכנסות לעובד ושל רווחים לעובד, אך כאשר בוחנים את אלה בפרספקטיבה גלובלית – מגלים תמונה טעונת הסבר ותיקון.

חלוקת ההכנסות והרווחים למספר העובדים היא מדד חשוב, בעיקר בתעשיות החדשות והמתוחכמות. במטריקס ההכנסות השנתיות הממוצעות לעובד הן פחות מ-300 אלף שקלים, או פחות מ-25,000 שקלים לחודש. באשר לרווח, מדובר על תרומת עובד ממוצעת לחודש של כ-1,300 שקלים. ב-One, ששברה אף היא את כל שיאיה בשנה החולפת והעפילה למקום השלישי בצמרת ליגת העל הענפית, התמונה מהזוית הנדונה טובה רק במעט. ההכנסות לעובד אמנם גבוהות בכשליש לעומת המובילה, אולם הרווח המחושב לחודש לעובד הנו פחות מ-1,500 שקלים לחודש.

התמונה אצל השנייה בדירוג ההכנסות, מלם-תים, היא מורכבת. ההכנסות השנתיות בממוצע לעובד לשנה הגיעו כמעט לחצי מיליון שקל, אולם הרווח לעובד לחודש היה 500 שקלים בלבד. בכל חברה בעולם המצב ייחודי ושונה, אולם אם להתייחס לתמונה הכוללת, הרי שהנתונים הללו משקפים רמות פריון ורווח שנופלים בעשרות רבות עד מאות אחוזים מהמקובל בחברות מקבילות בצפון אמריקה או מערב אירופה. אינני מתייחס כלל לחברות המובילות בעולם בענף טכנולוגית המידע, שם הנתונים בכלל בספירה אחרת.

הכעיס אותי לקרוא השבוע את נתוני השכר בבנקים הישראלים. המשכורת הממוצעת של עובד בבנק דיסקונט גבוהה כשלעצמה מהתרומה להכנסות החברה של כל עובד במטריקס (!). זאת, למרות שאין ספק כי דרישות ההשכלה וההכשרה מעובדי ה-IT הן גבוהות בהרבה. משמעות כל הנתונים הללו היא ברורה ומכאיבה. בענף שלנו בישראל, המחירים שגובים בעבור מוצרים ובעיקר בגין עבודה מקצועית, הינם נמוכים בכל קנה מידה. אם למרות זאת יש לחברות רווחים, זה בין היתר בשל השכר הנמוך שהן משלמות לעובדיהן.

האשם המרכזי הוא במשרדי הממשלה ובלקוחות הגדולים האחרים במחוזותינו, שבקושי מוכנים להותיר שולי רווח לחברות המיחשוב. בין השיטין, בסעיפי הסיכונים בדו"חות הכספיים של החברות הנדונות, ניתן אף למצוא התייחסות לאפשרות העתידית של הקטנות נוספות במרווחים ובהיקפים. אולם, גם להנהלות החברות בענפינו יש חלק במצב. מבלי לערער כלל על ההישגים המכובדים אליהם הצעידו את חברותיהן חרף התנאים הקשים, נראה שהן נותנות יד למשחק שמוריד את הענף למקומות לא מכובדים.

כולנו בעד תחרות חופשית בריאה – היא משרתת נאמנה את הלקוחות והספקים הטובים. יחד עם זאת, אין לתת יד לתחרות פרועה. זכייה במכרזים בכל במחיר, אפילו כאלה שאין בצידם רווח, עלולה להתגלות בטווח הארוך כשגיאה אסטרטגית. המצב עגום, הואיל ואינני רואה סימן שמשהו בנדון צפוי להשתנות.