מי יחויב למחזר פסולת אלקטרונית?

חוק חדש בנושא מיחזור פסולת אלקטרונית (החוק לטיפול בציוד אלקטרוני וסוללות תשע"ב-2012) מצוי בימים אלה בתהליכי אישור מתקדמים, וצפוי להיכנס לתוקפו עוד במהלך הכנסת הנוכחית. החוק יחולל מהפכה של ממש בתחום ויטיל על יבואנים, יצרנים ומשווקים של ציוד אלקטרוני, חובה להעביר למיחזור מכסה שנתית של פסולת אלקטרונית כבר בשנת 2013. על מי שלא יעמדו במכסות, יוטלו קנסות שעשויים להגיע עד אלפי שקלים לכל טון שהוחסר.

הזיהום שיוצרת פסולת אלקטרונית
משקלה של בעיית הפסולת האלקטרונית הוא כבד יותר מכפי שרובנו מעריכים. כל פריט אשפה המכיל מעגל חשמלי כלשהו נחשב פסולת אלקטרונית – מקררים, מחשבים, טלפונים סלולרים, צעצועי ילדים, טלוויזיות וכו'. למרות שפסולת כזו מהווה כיום רק כ-1% מנפח האשפה המוצקה שאנו מייצרים, היא אחראית לכ-60% מהרעלנים המשתחררים לסביבה כתוצאה מהטמנת אשפה בקרקע.

על החומרים המסוכנים בהם מדובר, נמנות מתכות כבדות כגון עופרת, אבץ, בריליום, ניקל, לית'יום ועוד. יסודות אלה מחלחלים אל מי התהום ומשם מוצאים דרכם אל המים והמזון שלנו. תרכובות הלוגן, כגון PVC ו-PBB, מזהמות את הקרקע וכך גם מיני חומרים מעכבי בעירה ותרכובות פלסטיות שונות. כשפסולת אלקטרונית נשרפת, משתחררים לאוויר גזים רעילים.

המצב בארץ
תרבות השפע וקצב התפתחות הטכנולוגיה, מניעים רבים להחליף בתכיפות הולכת וגוברת מגוון מכשירים חשמליים. זו הסיבה לכך שקצב הגידול של כמות הפסולת האלקטרונית שאנו מייצרים, עולה על קצב הגידול של סך האשפה המוצקה. כיום עדיין לא קיים בארץ מיחזור של פסולת אלקטרונית בהיקף ראוי לציון. המעט שמתבצע מועבר בניגוד לתקנות ה-WEEE וה-OECD למדינות בעלות רגולציה חלשה, דוגמת הרשות הפלסטינאית, סין, הודו ואפריקה. החקקיה צפויה לעורר שינוי מהותי בתפיסת המשק הישראלי לתחום הפסולת האלקטרונית ולהולדתם של מיזמי מיחזור עתירי כוח אדם, תוך ייצור מקומות עבודה וכלכלה ירוקה מניבה.

המצב העגום לא נעלם מעיניהם של יושבי בית המחוקקים שלנו. תמימות הדעים באשר לצורך בחקיקה מקיפה בנושא הביא לאיחוד בלתי שיגרתי של חברי כנסת מקשת רחבה של סיעות, חלקן יריבות מושבעות כמעט בכל נושא אחר.

הבשורה של החוק המוצע
את הצעת החוק הנוכחית ביססו מנסחיו על צו שפרסם פרלמנט האיחוד האירופי בשנת 2003. הצו מכונה WEEE (ר"ת Waste Electrical and Electronic Equipment) והוא נחשב לחקיקה המתקדמת והיעילה ביותר בעולם בתחום הטיפול בבעיית הפסולת האלקטרונית. על פיו, היצרנים יחויבו לפעול מול תאגידי מיחזור וגורמי טיפול מורשים אחרים, אשר יוכיחו יכולת בפריסה ארצית של איסוף, טיפול ומיחזור פסולת אלקטרונית. בכל הנוגע לאחראים לטיפול בפסולת אלקטרונית, מדובר לא רק ביצרני ציוד אלקטרוני למינהו, אלא גם במשווקים וביבואנים של מכשירים כאלה, החל ממשווקי קצה וחנויות רחוב, דרך משווקי אינטרנט, יבואנים ויצרנים של כל פריט אלקטרוני ביתי או תעשייתי.

במדינות אירופאיות אשר הטמיעו בחקיקה פנימית את הוראות צו ה-WEEE, ממוחזרת כיום רוב רובה של הפסולת האלקטרונית. כך, למשל, בשוויץ ממוחזרת כ-80% מהפסולת האלקטרונית, בדנמרק כ-70% ובגרמניה כ-60%.

מי שקורא את הצעת החוק הישראלית, מתרשם שמדובר בחוק מנוסח היטב, ברור ויעיל. בתי העסק יחויבו בעקבותיו לסמן מוצרים אלקטרוניים בתוויות המעודדות להעבירם עם תום השימוש בהם לנקודות איסוף, מהן יועברו לתאגידי מיחזור מורשים. המיחזור עצמו יבוצע במתקנים העומדים בתקנים בינלאומיים המחמירים ביותר (כגון ISO14001), בדיוק כפי שמבוצע הדבר במדינות ה-OECD, עליהן נמנית גם ישראל.

כמו כן, יטיל החוק החדש חובה על רשויות מקומיות להקים נקודות לאיסוף פסולת אלקטרונית. יעילות איסוף שכזה מוטלת בספק, לאור בעיות כגון חשיפת פסולת אלקטרונית למים ופריצת עמדות איסוף על ידי גורמים עבריינים, המבקשים לקחת את הציוד שכולל בתוכו מרכיבים בעלי ערך, אשר אמורים לסבסד את המיחזור, ומותירים רק פריטים שמיחזורם כרוך בהוצאות.

מה צפוי לקרות?
כדי לאפשר ליבואנים, משווקים ויצרנים של ציוד אלקטרוני להיערך באופן שיאפשר עמידה בדרישות שיטיל עליהם החוק החדש, יוטלו עליהם מכסות מצומצמות בתחילה. בשנה הראשונה בה יחול החוק יידרשו העוסקים בתחום להעביר למיחזור 15%-20% ממשקל הציוד שמכרו. המכסות ילכו ויגדלו משנה לשנה, עד שיגיעו ליעד סופי של כ-70% בשנה החמישית.

יש החוששים שההוצאות החדשות שבתי העסק יידרשו לשאת בהן, דוגמת עלות האיסוף וההעברה למיחזור, יתבטאו בהעלאת מחירי המוצרים. אולם, הצפי הוא שתופעה זו, אם תתרחש, תחלוף במהרה בזכות הפקת חומרים בעלי ערך מן הפסולת האלקטרונית, עד שהמיחזור למעשה יממן את עצמו.

הכותב הוא מומחה SEO וכתיבת תכנים ב-Cybersense