בעקבות אירוע | ה-Agile עושה עלייה
בכנס PMI, שהתקיים בחודש מאי ואיגד מנהלי פרויקטים מהחברות המובילות במשק, נדונו מספר מושגים מעולם ניהול הפרויקטים. בדומה לשנה שעברה, אחד הנושאים שנזרק לחלל האוויר היה ה-Agile – אך בהבדל אחד פשוט: בעוד שבכנס הקודם הוצמדה ל-Agile השאלה "מה", השנה נשאלה השאלה "איך" – שכן מרבית המשתתפים כבר הכירו את השיטה מניסיון אישי או מעדות שמיעה של עמיתיהם (בארגון או מחוצה לו), ולא נזקקו להיכרות ראשונית עמה.
נתון זה משקף את חדירתה של השיטה לארץ בשנה החולפת: ניתן לומר ללא ספק כי ה-Agile – אשר החלה את דרכה ביוטה שבארה"ב – חדרה עמוק גם לעולם ההיי-טק הישראלי, ורובם ככולם כבר מכירים את השיטה ואת יכולותיה. עם זאת, מנהלי פרויקטים רבים העידו כי אינם יודעים לעשות שימוש נכון בשיטה, והתעניינו לגבי יישום השיטה ואפשרויות ההטמעה שלה בארגון.
בכנס הושק לראשונה הספר 'לזרום עם הכאוס', שהוגדר כאג'ילופדיה העברית הראשונה. הספר חולק לכל באי הכנס, והוא מציג את עקרונות השיטה והמתודולוגיות שלה בפשטות ובבהירות. את הספר כתבו חיים דויטש וחי פורשר, שני מומחי Agile בעלי התמחויות שונות – דויטש הוא מומחה ל-Scrum והיחיד בארץ בעל הסמכת CSC ו-CST להכשרת Scrum Masters, ופורשר הוא מומחה Agile עם התמחות בניהול תכניות (APM) – ואף ליוו את חלוקת הספרים בהסברים על השיטה וב'סיפורי לקוח' מחיי שגרת הארגון.
דויטש ופורשר אומרים כי בכל הנוגע ל-Agile, חברות ההיי-טק הישראליות נחלקות לשלושה סוגים עיקריים. הסוג הראשון הוא חברות בעלות תפישה אגי'לית. אלו חברות שמעצם טבען מתנהלות בפתיחות ובשקיפות, ולרוב גם אינן נרתעות משינויים וחידושים. חברות רבות הנמנות עם סוג זה הטמיעו את השיטה כבר בעבר, זמן מועט בלבד לאחר שהשיטה נחשפה לראשונה – ולאורך השנים ניתן לראות כי אינן חוששות לנסות, לטעות ולתקן, מתוך אמונה כי זו הדרך הנכונה ללמוד ולהשתפר.
סוג החברות השני הוא 'הפועלות לבד'. אלו חברות ששמעו על השיטה, הכירו חברות אחרות שהטמיעו אותה – והחליטו ליישם את השיטה (או חלק מעקרונותיה) בעצמן. כמו תמיד במקרים אלו, חלק מהחברות הצליחו בכך – אך מרביתן גילו כי אין זה פשוט להטמיע שיטה חדשה בלי להכירה לעומק ובלי לקבל הכשרה מתאימה.
הסוג השלישי הוא החברות השמרניות. חברות אלו שמעו על שיטת ה-Agile, חזו ביתרונותיה, שקלו לא פעם לעשות את הצעד – אך התרבות הארגונית מנעה זאת מהן ויצרה אצלן חשש מלנסות. כאן חשוב לציין: באופן טבעי זוכות החברות השמרניות לביקורת רבה יותר מאשר חברותיהן – בעיקר בשל חוסר היכולת 'לאזור אומץ' לקראת שינוי, גם כשכבר ברור שיש בו צורך.
דווקא דויטש ופורשר נחלצים להגנת סוג זה של חברות. השניים, אשר בשנים האחרונות התנהלו מול כל סוגי החברות, טוענים כי דווקא החברות השמרניות הן השגרירות הטובות ביותר של השיטה. נכון, לרוב תהליך השכנוע העצמי של חברה כזו הוא ארוך יותר, וההתנגדויות שהיא מעלה מורכבות יותר – אך כשעוברים את המשוכה הראשונית והחברה מחליטה להתחיל בתהליך, לרוב היא תיישם אותו ברצינות ובקפידה – וכשההצלחה מגיעה, החברה הופכת לשגרירה אמיתית של השיטה.
דויטש ופורשר צופים כי בשנים הקרובות כל חברות ההיי-טק בישראל יְיַשרו קו, יכירו את השיטה לעומק ויטמיעו אותה בכל מחלקותיהן, כך שבכנסים הבאים יהיו מנהלי הפרויקטים בעלי ניסיון בתחום – והשפה האג'ילית תהפוך לשפה שגורה.
Agile Planet מתמחה בהטמעה נכונה של מתודולוגיות ה-Agile ובהכשרה בתחומי ה-Scrum
