הזכויות הבסיסיות של האזרח הדיגיטלי

החלטתה של מועצת זכויות האדם של האו"ם, לפיה היא המאשרת כי הזכות לחופש הביטוי באינטרנט צריכה להיות חלק מהזכויות הבסיסיות של כל אזרח, משקפת את המציאות הדואלית בה אנו חיים כיום.

כך, ניתן לחלק את חיינו לשני אלמנטים: מחד, "החיים הפיזיים", קרי חיי היום יום שכולנו מכירים וחווים, ומאידך "חיים דיגיטליים", המתנהלים ברשת האינטרנט. עד לא מכבר, התפישה השולטת בכיפה טענה, כי מדובר בעולמות מקבילים. אולם, ההתפתחויות הטכנולוגיות המואצות, והגידול העצום במספר האנשים בעולם שמחוברים לאינטרנט – בין אם מדובר בתשתיות נייחות או באמצעות רכיבים ניידים, הפכו את העולם הדיגיטלי לחלק בלתי נפרד מהעולם הפיזי. אזרחי העולם הפיזי הם במידה רבה, בין אם הם ירצו או לא, אזרחים דיגיטליים, שמבצעים פעולות שונות מול הממשלות והרשויות, דוגמת פעולות ממשל זמין, ערים חכמות ועוד.

האזרח הדיגיטלי הוא אזרח פעיל יותר, אשר מגיב ביתר שאת וער לסביבתו. כצרכן, יש לו כוח להשפיע על המחירים בשוק, ואילו כפעיל חברתי יש בכוחו להישמע ולקבוע את הנעשה גם במגרש הפוליטי. עם זאת, כוח זה של האזרח הדיגיטלי אינו מובן מאליו בכל העולם. ישנם פוליטיקאים שפוחדים מיכולתו של האזרח הדיגיטלי לגייס 100 אלף איש למחאה בכיכר הפיזי. כך, קיבלנו דוגמאות מסוג זה בשנה שעברה: אביב העמים הערבי, כיכר תחריר, הסתלקותם של מנהיגים ששלטו שנים רבות ואף החלפת שלטון ומהפכות. רוצה לומר, כי המדיה הווירטואלית הפכה להיות איום ממשי על מנהיגים ואנשי שררה, שמבינים שאם הם לא יעשו משהו – היא תשטוף גם אותם. מסיבות אלו ואחרות ראינו בעשור האחרון תופעות מכוערות בהקשר זה, לרבות השבתת פעילות באינטרנט, צנזורה, שיבוש קווי תקשורת וכן הלאה.

עם זאת, העולם החופשי נחל הצלחה מסוימת בנושא. אותם שליטים ומדינות שחופש הביטוי מהם והלאה, הבינו כי הם לא יכולים לעצור את המהפכה הטכנולוגית, ולכן לא מפליא שבין המדינות שחתמו על ההחלטה של האו"ם יש מדינות כגון סין. המעצמה האסיאתית יודעת שהיא עדיין זקוקה למערב, וכי זכויות דיגיטליות של אזרחים הן חלק משיקולים של חברות עסקיות להשקיע במדינות השונות. אבל זה לא מספיק: גם בזמן כתיבת שורות אלו ישנם יותר מדי מקומות על פני הגלובוס בהם יכולתו של האזרח הדיגיטלי לבצע פעולות באינטרנט מהווה סכנה ממשית לחייו. נכון, איש אינו חושב כי החלטת האו"ם תשנה את המצב באבחת חרב, אך יש לזכור, כי עצם הכרזתה מהווה קביעת עובדה בסיסית: כל אזרח, בכל מדינה, זכאי לחופש גלישה וביטוי ברשת.

יש לזכור, כי ישראל לא חתומה על האמנה, ועל כך אין לי אלא להצר על כך.ישראל היא מדינה דמוקרטית וחופשית, בה יש זכות לכל אזרח לומר את דברו, ועל כן לא צריכה להיות סיבה שלא נהווה חלק מאמנה זו. יש לקוות, כי מי שאמון על הנושא במשרדי הממשלה יתעשת בהקדם, וישנה את ההחלטה בנדון.