תעמולת בחירות ברשת: שינוי החוק וחינוך לתרבות

הילרי קלינטון עומדת להודיע היום (א') או מחר על כוונתה להתמודד על מועמדות המפלגה הדמוקרטית לבחירות לנשיאות בעוד שנתיים. היא לא תעשה זאת באמצעות נאום לאומה או במסיבת עיתונאים. קלינטון כנראה תעשה זאת במדיה החברתית.

זאת לא הפעם הראשונה שהיא עושה את זה. גם במערכת הבחירות הקודמת שלה, בה היא הפסידה לברק אובמה, קלינטון הודיעה על ריצתה באמצעות סרטון. מעבר לגימיק שמעוררת הפלטפורמה שבה בחרה להודיע את ההודעה הדרמטית שלה, סביר להניח שהיועצים של קלינטון בדקו היטב את הנושא והגיעו למסקנה שההד התקשורתי שההודעה תקבל יהיה חזק לפחות כמו הודעה במדיות האחרות.

גם מערכת הבחירות בישראל, שזה עתה הסתיימה, התאפיינה בשימוש נרחב ברשתות החברתיות, בעיקר בטוויטר (Twitter) ובפייסבוק (Facebook). כמעט כל ראשי המפלגות מצאו לנכון לצייץ, לכתוב פוסטים ולצלם סרטוני תעמולה.

המציאות הזו יצרה אינסוף אתגרים ושאלות לא פתורות, בעיקר מאחר שהחוק כיום לא מתייחס לתעמולת בחירות ברשת. זו הסיבה שהשופט סלים ג'ובראן, יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, ונשיא המדינה, ראובן ריבלין, פנו לנשיאת בית המשפט העליון בדימוס, דורית בייניש, לעמוד בראש ועדה שתבחן רפורמה בחוק תעמולת הבחירות.

לעומת זאת, בדו"ח שכתב השופט ג'ובראן בעקבות הבחירות הוא חושף שורה של דברים שקיימים בחוק התעמולה שכבר אינם רלבנטיים, כגון "איסור על תעמולה באמצעות נשיאת לפידים". מדברי השופט ניתן להבין שיש לעשות שינוי מהותי בחוק, כי כמעט אף סעיף שלו, מלבד דברים מובהקים שקשורים בהסתה או פגיעה בביטחון המדינה, לא ישים היום וכולנו יודעים שזה נכון.

האם להגביל את התעמולה ברשת?

לדעת מומחים ואנשי מקצוע, הוועדה בראשות השופטת בייניש צריכה לתת מענה לשאלות עקרוניות: האם אפשר וצריך בכלל להגביל את תעמולת הבחירות ברשת – ובאמצעי התקשורת בכלל? איך אפשר לשלוט על מדיות שמאפשרות לכל מועמד לפרסם תעמולה כאוות נפשו, בעוד שאם יעלה לשידור באחת מתחנות הרדיו הרשמיות לא יוכל לומר חצי מהדברים שאותם הוא אומר ברשת – בגלל החוק הנוכחי?

אבל זהו רק חלק מהבעיה. התעמולה ברשת גרמה לתופעות שליליות שהשפיעו על החיים בכלל בישראל. העדר תרבות ויכוח, התלהמות והסתה גזענית היו כמעט מעשה של יום יום, מטעם מועמדים וגולשים שאי אפשר לדעת האם הם גולשים תמימים או שכירי עט של פעילים ועסקנים שונים.

אלא שמניעה או צמצום הנזקים של תופעות אלה לא יכולה לבוא רק על ידי חקיקת חוקים, שספק אם מישהו יכול לאכוף. היא מתחילה בחינוך לתרבות שיח ברשת החברתית, שצריך להינתן בבתי הספר. כבר הוכח שקמפיינים ציבוריים בנושאים חשובים כמו איכות סביבה או תאונות דרכים מחלחלים לאורך זמן. למשימה הזו צריכים להתגייס גורמי חינוך, כל מי שעוסק בתעמולה ובניסוח קמפיינים וכמובן, הפוליטיקאים עצמם.

חוסר סובלנות והעדר יכולת לקבל את דעתו של האחר כבר הובילו לרצח ראש ממשלה בישראל ולאירועי אלימות רבים אחרים. מכאן שהחשיבות של עבודת הוועדה בראשות בייניש אינה רק בשינוי החוק, אלא בשינוי תרבותי יסודי, כדי למנוע מצבים שבהם הטכנולוגיה הופכת להיות כלי משחית ומסוכן לדמוקרטיה. זהו צו השעה, שצריך לתת לו מענה במהירות, לפני הבחירות הבאות, שאיש לא יודע מתי יתקיימו.

נ.ב.

אם יותר לנו להציע עוד הצעה: במקביל לוועדה הזו, מן הראוי שכבוד הנשיא ריבלין יקים ועדה שתדון בדרכים לשינוי הליך הבחירות בישראל ולהפיכתו בהדרגה לאלקטרוני ואינטרנטי. גם השופט ג'ובראן וגם מבקר המדינה המליצו על כך במערכת הבחירות האחרונה ומן הראוי להקשיב להם.